ריקי ואיתמר נשואים שנתיים. לא אחד לשנייה, יש להם בני זוג אחרים. אבל הם מנהלים מהצד רומן לוהט. הם הכירו במכון כושר. נוצרה שיחה, נוצר קליק, ומשם זה זרם. שניהם במצב דומה: נשואים שנתיים ללא ילדים. מערכת היחסים ביניהם כבר נמשכת חצי שנה. מפגשים חטופים, קפה קצר, נשיקות ברחוב חשוך ופעמיים בשבוע קן אוהבים במוטל זול. הם נמשכים זה לזה כמו מגנט, ואומרים לעצמם שמדובר רק בסקס בלבד. ככה יותר נוח להם לחיות עם זה. אבל האמת שזה לא רק סקס, הם ספקי ריגושים האחד של השנייה. את מה שמערכת הנישואין לא נותנת, יש ביניהם בשפע.
ריקי ואיתמר בדילמה. דילמה שמטרידה רבים מאיתנו: מה נכון? מהו גבול המוסר? האם טעינו בבחירה? ובכלל, מה עושים עכשיו? ממשיכים? נפרדים? מתגרשים?
רומן מוקדם
בשיחות שלי איתם ביחד ובנפרד אני שומעת את אותו הסיפור. יש לנו נישואים טובים, הכל כשורה. בית, עבודה, מקווים אפילו לילד בשנה הקרובה. החיים והתכנונים בתוך הבית נעשים תוך התעלמות מוחלטת מההתאהבות שבחוץ. "ריקי ממלאת משבצת שחסרה לי בבית", הוא אומר. "אבל אני לא הייתי רוצה אותה כאשתי. אני דווקא מאוד אוהב את אשתי ואנחנו מאוד מתאימים, במנטליות, במזג ובסגנון החיים השקט. עם ריקי זה אקשן. היא מפיחה בי רוח חיים, היא כדור אש. היא ואשתי זה השלם מבחינתי". גם ריקי אומרת אותו דבר.
שניהם מבינים שהיחסים והריגוש ביניהם הם מים גנובים כי ימתקו. אם יחברו אחד לשנייה להיות זוג חוקי, ידונו אף הם לקו ישר, רגיל ושגרתי. אבל משהו בכל זאת מטריד אותם, בשני מישורים. האחד, זה עצם העובדה שזה קורה. ששני אנשים, נשואים טריים, כבר מחפשים אהבה מחוץ לנישואים, והיותם נשואים לא מונע בעדם למצות את רצונם והנאתם מהחיים, ולא עוצר את צמאונם לריגושים וכיבושים חדשים.
השני, האם להישאר נשוי למרות הזיוף היומיומי בשלב כל כך מוקדם בנישואים?
במחשבה ראשונה, יאמר כל בר דעת: חבל על הזמן. בעייתי מאוד לנהל רומן בכלל ובתחילת הנישואים בפרט. אבל היות ודברים כאלו מתרחשים במציאות היומיומית של רבים מאיתנו, אני מבינה שזו התנהגות אנושית, בין אם נאהב אותה ובין אם לאו. זה לא ישנה את העובדה שזה קורה כל יום, ולא רק לאיתמר וריקי אלא להרבה מאוד זוגות בכל המצבים. המציאות עולה על כל טלנובלה.
האינסטינקט הראשוני, גם שלי, הוא, להמליץ לזוג כזה להתגרש. כי עצם קיום רומן שכזה מעיד על כך שהנישואים לא איתנים ולא יחזיקו מעמד במכשולי החיים. בסיס היחסים רקוב בשני המקרים. באמות המידה שלי, באני מאמין שלי ועל פי סגנון חיי - הייתי מפרקת נישואים כאלה גם אם לכאורה הכל נראה רגוע. רומן כזה, הינו כתובת ענק בשחור על קיר לבן. חיים בחוסר נאמנות ובשקר כלפי בן הזוג הם גם כאין ואפס לעומת השקר שאדם חוטא לעצמו. אמנם נכון שכלל לא ודאי שריקי ואיתמר ישרדו כזוג מן המניין, כי יחסיהם מוגדרים כמחטף וזה טיבם, אבל ה"אישיו" בסיפור הוא לא הנפשות מחוץ למסגרת אלא עצם הימצאותה של מסגרת מקבילה.
מצד שני, במחשבה נוספת, גם לריקי וגם לאיתמר יש חיים שקטים ונוחים עם בני זוגם החוקיים. במפרט הטכני הם מאוד מתאימים. שניהם חושבים על הרחבת המשפחה איתם. אולי תהיה זו טעות לפרק? אולי זו רק אפיזודה חולפת ושניהם "יתיישרו" לבסוף? אולי כדאי לחכות מעט עד יעבור זעם, ובסופו של דבר להזדקן עם בן הזוג החוקי?
יש ריגושים בנישואים?
ריקי מאמינה שבעלה הוא איש משפחה אידאלי. הוא נהדר עם ילדים, הוא אוהב אותה ועושה הכל למענה. הוא גבר טוב. איכותי ונושא צופן גנטי מבטיח. רק חסר לה הריגוש. איתמר אומר על אשתו את אותו הדבר. היא מקסימה, היא מתאימה לי, היא עדינה ותהיה אמא טובה. ריגושים - אין!
שאלת השאלות היא האם ניתן בכלל לשמר ריגושים במסגרת חוקית, או שמא מעצם טיבה המסגרת החוקית מכבה כל זיק של תשוקה והופכת אותנו לצפויים זה לזה מעצם מחויבותנו והיכרותנו? האם אין עלינו, אם כן, להשלים עם כך ולהתקדם לפאזה אחרת, בהיותנו נשואים?
אני לא אומרת מה לעשות ואיך. אני מכוונת אנשים לציר האמת שלהם, למודעות, לרצונותיהם העמוקים והכמוסים. אני מלווה אותם בעריכת חשבון הנפש שלהם ובמציאת מסלול החיים שמתאים לצרכיהם.
במקרה של ריקי ואיתמר הרצון שלהם להיפגש חזק מההיגיון. הם ממשיכים בכך לצד נישואיהם, ומתמרנים בין שני העולמות. הריון יכול ליצור תפנית, אבל לא בהכרח. היחסים בין ריקי ואיתמר לא ישרדו לעד ויש סיכוי שהנישואים של שניהם ימשיכו באינרציה. כרגע הם לא בשלים לשום צעד. למרות שהכל נדון, דובר והובהר, יחסיהם הכפולים ממשיכים כרגיל.
ברור שרומן מתמשך מחוץ לנישואים מאותת לנו שיש לבדוק את מסלול החיים שלנו. האם הרכבת שלנו על הפסים או ירדה מהם. כמו תמיד, הכי קל לנו לעמוד מהצד לשפוט לחומרה ולהעביר ביקורת צורבת, אך התנהגות האדם לפעמים אינה ניתנת להסבר במילים. לכל מהלך דרושה בשלות ומודעות ולכל אדם את הקצב שלו.
>> לעמוד הפייסבוק שלנו עשיתם לייק?