שמי מאיה (שם בדוי) כבר ארבע שנים שאני מנהלת רומן מחוץ לנישואים עם גבר נשוי. מראש היה ברור שאף אחד מאיתנו לא מפרק את הנישואים. הוא צעיר ממני בשבע שנים, וילדיו קטנים. לאחרונה, כשהוא גויס למילואים, כל הזמן דאגתי לו והיינו בקשר רציף שכלל התכתבויות חשאיות. הוא הופתע שאני דואגת לו יותר ממשפחתו. כשיצא לחופשה בבית הוא הפתיע אותי וביקש שניפגש. אני הפתעתי אותו בחזרה במשהו אישי. השארתי בידיו מכתב, שיקרא לבדו במילואים, ובו סיפרתי לו שחשבתי על הכל, וכנראה שאני מתאהבת בו. הסברתי שאני לא עושה דברים כאלה עם כל אחד, אני לא מבקשת ממנו כלום, והחיים שלו לא צריכים להשתנות. האם עשיתי טעות בכך שחשפתי את רגשותיי? אם זה יכול להרחיק אותו?"
הוא לא רוצה להתעורר
מאיה יקירה,
במכתבך את מתארת קשר אהבה ארוך שנים עם גבר נשוי שצעיר ממך בכמה שנים. הקשר ביניכם מזמן כבר לא תחת כותרת סקס בלבד. שניכם שמתם עצמכם תחת הנחת עבודה מרכזית שאתם לא מתגרשים, לכן כל התקופה שכנעתם עצמכם שזה רק סטוץ, שאלה יחסים שמבוססים רק על מין. כך, היה לכם נוח וקל להמשיך מבלי להתמודד עם מה שבאמת קורה לכם.
הגבר בסיפור הזה חי בהכחשה מוחלטת למה שהוא מרגיש כלפייך, היות והוא חזק בהחלטתו לא לפרק את המסגרת החוקית. הוא אינו רוצה להתעורר מהחלום והוא אינו מעוניין בהצהרות אהבה. הוא רוצה להשאיר את היחסים כפי שהם. אין לי ספק שיש לו אלייך הרבה יותר מסקס, אבל הוא אינו רוצה להודות בכך בפנייך ואפילו לא בפני עצמו. לכן, המכתב שכתבת לו בו את פותחת את רגשותייך האמיתיים אליו הלחיץ אותו והעמיד אותו מול האמת. גדול עליו. הוא מתרחק. ובטח אינו רוצה להשלות אותך בזמן שאין לו שום כוונה לחבור אלייך. הוא כנראה נהנה מהסטטוס קוו.
את, לעומתו, מתעוררת. מבינה שזה לא רק מין ומרגישה חום, געגוע ואף דאגה אימהית אליו. את לגמרי מאוהבת. אני לא נכנסת לשאלה מה מניע את הקשר, אך הגבר נשוי, את נשואה, הוא צעיר ממך כמעט בעשור. הכל פועל ל"רעתכם". את יודעת שזה קשר על גבול הבלתי אפשרי ואולי זה מה שהופך אותו לאקסטרים, עם פרפרים בבטן וריגוש חזק. רק מציאות אמיתית ביחד יכולה להעמיד את הקשר במבחן האהבה.
השאלה שאת אמורה לשאול את עצמך היא, מה עתיד נישואייך? יש לך בעל בבית ואולי גם ילדים וליבך לא שם. גם את שבויה בתוך מסגרת הנישואים עם פחד לפרק, למרות שבינך לבין בעלך יש חלל ושקר גדול.
כמובן שמתבקש שאייעץ לך לעזוב את המאהב ולשפר את יחסייך עם בעלך, זו הצעה יפה וערכית, אך לא בטוח שהיא ישימה. אני חושבת שאינך בשלה לפרידה מאהובך ואינך בשלה לגירושים מבעלך. את פועלת מתוך הפחדים. כולנו "חוטאים" בזה, אבל רצוי להיות מודעים לזה. מוקדם או מאוחר תצטרכי להחליט. את תגיעי לצומת T. צד אחד זה שיפור הנישואין והצד השני אינו בהכרח החבר הנשוי שלך, אלא התובנה שאם יש לך עניין מחוץ לבית כבר ארבע שנים, וכולך דאגה, אהבה ותשוקה לאחר - משהו רקוב אצלך בתוך הבית.
אם תחליטי להישאר עם בעלך ולתקן איתו את היחסים, אזי יש לך דרך ארוכה עם עצמך. ואם תחליטי שתמו ימי הנישואים זה אומר שאולי תהיה לך תקופה לבד, ללא גבר. אבל עם סיכוי למצוא אהבה באמת.