"אני גרושה + 2 בת 38 וחבר שלי בן 50 רווק. אני אפילו לא יודעת אם לקרוא לקשר ביננו 'חברים'. את השכן שלי אני רואה יותר.
"הכרנו לפני שנתיים בטינדר. אני חיפשתי גבר לחיים וחשבתי שהוא מתאים, אמנם קצת מבוגר לי אבל האמנתי שהוא בחור טוב. אין לו ילדים הוא מעולם לא נישא ואני אהיה אשתו הראשונה. אולי אפילו יהיה לנו ילד משותף. זה היה התכנון שלי.
"אבל הוא תיכנן משהו אחר לגמרי. לא היו לו מערכות יחסים רציניות אף פעם. הוא עובד יומיים בשבוע ובשאר הזמן מסתובב ולא עושה כלום. הוא גר בדירת חדר עלובה וקשור לאחותו כמו אמא וילד, כל ערב הוא אצלה.
"מההתחלה ראיתי שהוא לא אינטנסיבי איתי. היינו נפגשים לשעתיים שלוש וזה הספיק לו לשבועיים שלושה. אחר כך זה השתפר והיינו עושים סופי שבוע ביחד. במוצאי שבת היה נוסע עד לסוף השבוע השני או השלישי. תלוי בגרוש שלי. שבתות שהילדים אצלי הוא העדיף לא לבוא. שאר ימות השבוע היינו מתכתבים קצת. זהו.
"התחלתי להיות מתוסכלת ועצבנית. אני רבה אתו על זה וזה לא עוזר. הוא לא רוצה יותר ממה שיש ולי זה מאד קשה. אני אישה של זוגיות ומשפחה, אני חמימה וחיובית הוא קר ודיכאוני.
"אני לא רוצה להיות לבד ולכן אני נשארת. אני לא הכי אטרקטיבית ולא הולך לי כל כך עם גברים. אני חושבת שאם נפרד אני אהיה בודדה. אז אני אומרת לו וחופרת אבל לא עוזבת. וכך זה ממשיך. מה את חושבת שאני צריכה לעשות?".
יודעת את התשובה
יקירה,
את יודעת היטב את התשובות לכל שאלותיך. את רואה את התמונה בבהירות. ואת מבינה שאתו לא יקרה מה שחלמת שיקרה.
את מסתפקת בפירור ומוכנה לזה רק כי האלטרנטיבה של לבד מבעיתה אותך. נראה לך שעדיף מעט מלא כלום. העבר הרומנטי שלך לא היה מזהיר ואת מודאגת שאם תיפרדו את תהיי אומללה.
לפי דבריך החבר שלך לא מסוגל לקשר מחייב. כל חייו הוא הצליח לחמוק מהחופה וכמובן גם מילדים. הוא לא החזיק מעמד בקשרים. כלי הקיבול שלו לקשר עם אישה הוא קטן ומאד לא מספק. אלה יחסים מתסכלים וגם הרגעים הקטנים ביחד שאמורים להיות כיף טהור מתקלקלים, מלאי משקעים וכעס ורווי מועקה ואכזבה. זה לא באמת קשר. זה ידידות לייט לייט וההיפך ממה שאת מייחלת לעצמך.
אבל את זאת שפנתה אלי ולכן נתעסק בצד שלך.
הוא יכול לתת רק פירורים, זה נכון. אבל בינתיים בהישארותך שם את מסמנת לו ומצביעה ברגלייך שאת מסכימה למינון המינורי. נובחת אבל לא נושכת. למרות שבתוך תוכך את לא באמת מסכימה. את כרגע בביטול עצמי. מסכימה לדברים שאת לא מסכימה – זה בדיוק מה שהופך את הקשר לרקוב ואותך למתוסכלת. חבר שלך לא אשם. הוא רוצה פעם בחודש. זו זכותו כמו שזכותך לעזוב אותו. אבל כל עוד את שם מרצון אין לך מה לבוא אליו בטענות.
את כרגע בביטול עצמי. מסכימה לדברים שאת לא מסכימה – זה בדיוק מה שהופך את הקשר לרקוב ואותך למתוסכלת. חבר שלך לא אשם. הוא רוצה פעם בחודש. זו זכותו כמו שזכותך לעזוב אותו
תעשי מעשה. תתחילי להעריך את עצמך יותר, תהי נאמנה למה שאת רוצה, תביני שעדיף כלום מכמעט וזה תהליך שקורה רק בטיפול רציני ובטח לא בכמה מילים במייל.
את אמנם רואה אותו מעט מאד אבל יש לך תחושה שיש מישהו בחייך ואת לא לבד. וזה כל הסיפור. זה התפקיד שלו אצלך וזה תפקיד קטן מאד. זו רק אשליה, זה בכאילו. את ממילא לבד רוב הימים, ומגדלת את ילדייך לבד. ועצמאית כלכלית. אז התפקיד של חברך הוא מינורי מידי. הוא רק רעשי רקע קטנים ולא הדבר האמיתי.
רוב הזמן את מבואסת מהקשר. לא מסופקת, הוא לא עושה אותך שמחה אלא ההיפך.
מה כדאי לך לעשות? את זקוקה להעצמה אישית, לחוזק. להשתחרר מהדימוי העצמי הנמוך שלך ולחזק את הבטחון שלך. תפסיקי לוותר לעצמך.
מה שבאמת מחזק ומעצים את הנפש זה התגברות על מכשולים, על פחדים. לצאת מהחולשה ולנצח את הסיטואציה. להיות נאמנה לגבולות שלך ולמה שאת מאמינה שמגיע לך.
כמו להפסיק לעשן או לרדת במשקל גם לעזוב קשר חולה זה ניצחון דומה. זה להתעלות לטובת עתיד טוב יותר.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com