בלי משא ומתן
כולנו שופטים, מעבירים ביקורת. פוגעניים לעיתים, לא שמים לב, מרוכזים בעצמנו. לכולנו זה קורה. אבל אבוי למי שיפגע בנו. אז אנו נאטמים, מתבצרים ומתרחקים. האגו הפצוע מנהל לנו את העניינים והוא מנהל אותם מאוד גרוע. היחסים מדרדרים ואנחנו תקועים בכעסים ולא יוצאים מהבונקר.
לכולנו יש "שדות מתים" - מקומות שאנחנו לא רואים בעצמנו, אבל רואים יופי את הכל אצל אחרים. קל לנו להאשים ולנקות את עצמינו, יותר קל לנו לדון על תקלות של אחרים. כי הרי אנחנו מושלמים. ביקורת ושיפוט? יותר טוב סליחה וחמלה. כל אחד מחליט מהו הגבול שלו. על מה הוא מוכן לסלוח ומה הרג ובל יעבור. החוכמה היא להרחיב את הגבולות. בחרתם עם מי לחיות. לא אנסו אתכם ואף אחד לא החליט בשבילכם. אהבתם, בחרתם. אם נשכיל להבין שרוב המעשים אינם נעשים בזדון, גם אם נפגענו או הותקפנו, אין זה מזדון אלא ממצוקת העומד מולינו. במקום להתחפר, לכעוס ולהיעלב, נסו להבין מה עומד מאחורי המעשה. אולי מצוקה גדולה ואולי אם היינו בנעליים אלה היינו מתנהגים בדיוק כך.
בחיים משותפים החיכוך גבוה. אי אפשר כל החיים ללכת על ביצים, הולכים חופשי ומה לעשות לפעמים נשברת ביצה או שתיים. אז פינות קטנות נסו לעגל, לעבור הלאה. דברו על הכל, תקשיבו מעבר למילים. תקשיבו, תקשיבו, תקשיבו.
חיים במודעות זה אומר לראות את עצמך, להבין התנהגויות לעומק, קודם את שלך ומשם קל להבין את האחרים - את בן הזוג, את הילדים, ההורים, החברים. לראות לעומק, להבין ולסלוח. תבינו, הקרובים אלינו בוודאי רוצים את טובתנו, כוונותיהם טובות. לפעמים זה יוצא עקום. זה קורה גם לנו, אולי אפילו לא שמנו לב. אלא שלעצמנו אנו סולחים מיד, בלי משא ומתן. אז אפשר לסלוח גם לאחר. ככה בחינם ללא משא ומתן. ללא כל תנאי. הרווח הנקי הוא בתחושת הסליחה. ביכולת שלך לעבור הלאה בלי כעס. ביכולת להיות גמיש.
חשבו על סיטואציה שאתם עדיין כועסים בעקבותיה. פרקו אותה לגורמים, נסו להבין את בן הזוג, לסלוח לו, צאו מהקיבעון ומהטחת האשמות. סתם נסו להבין מבלי להתבצר, להודות בפני עצמכם שנפגעתם, אבל הכל היה אנושי וטבעי. דברו בבית. על הכל. תביאו כנות וחום. תתרככו. תגמישו עמדות.
שם מחכה לכם שם שיעור חייכם. ועל הדרך תשפרו את התקשורת. תשפרו את כל החזיתות ותוסיפו כלי מאוד קריטי בארגז הכלים של החיים. זה תהליך לא קצר, אז תתחילו היום!
סליחה אם פגעתי במישהו. כוונתי תמיד טהורה.
חתימה טובה.