"אני בן 39. נשוי פלוס שניים, וכנראה שהייתי צריך את צלצול השכמה הזה. טלטלה קיצונית עוברת עלי. מחשבות בלי סוף. הטרדה במוח.
"הכל היה לכאורה בסדר. תקין. החיים זורמים בלי יותר מידי חפירה פנימה ושאלות עצמיות על אהבה. הכל היה פשוט לגמרי: מתחתנים, קונים בית, משלמים משכנתא, עושים ילדים, עובדים, לפעמים טיול, לפעמים בילוי. וזהו. הכל רגיל ,רגוע , בלי דרמות עד ש...
"עד שפגשתי את פנינית. היא גרושה, יפה ומוכשרת. חופשיה בחיים, פתוחה, חייכנית, שמחה. אני מקנא בה. אני הפוך ממנה. נשוי , כבוי, ישנוני. היא לימדה אותי מה זה להרגיש, להיות צעיר, להיות חופשי, לעשות סקס עד השמיים, להרגיש חי.
"רק בעקבות הקשר איתה נדלקו לי נורות אדומות על הבית ועל היחסים עם אשתי. הבנתי שאני חי בחוסר. חוסר חמימות, אהבה, מיניות, כיף. ואני ממש לא מאשים את אשתי. היא אישה טובה בסך הכל, אבל אני איתה יותר מעשור וזה לא מעניין ולא מרגש. אין ביננו יותר מידי לאבי דאבי וטבעי שלא יהיה. אבל כל השנים שמרתי מאד על המסגרת. ולא ניסיתי לברר עם עצמי האם אני מאושר, כמה אני אוהב אותה. היום אני מבין שגם אשתי לא מתה עלי. היא עדיין רדומה. אם תבוא לה הזדמנות לאהבה אני לא מאמין שהיא תגיד לזה לא. כמו כל נשוי/ה אחרי שנים של שעמום יחסי.
"עכשיו אני בדילמה. לעזוב הכל וללכת עם אהובתי או להישאר במסגרת המוכרת הנוחה והמבוססת עד סוף ימי?".
למה אתה מסוגל?
ההתלבטות שלך ברורה ואנושית. בין המצוי לרצוי. הכי אנושי בעולם זה לרצות את מה שאין לנו. מה שיש לנו כבר יש בנמצא. ועיננו תמיד גדולות ויש לנו רצונות והקיים הוא מובן מאליו.
"להישאר במסגרת עד סוף ימי" נשמע נורא קודר. ככה אתה חווה את זה וכך אתה מציג את זה. בפני ופניך. מאד לא עושה חשק. "לשמור על המסגרת" נשמע יבש ,חסר חיים. ולכן לעזוב קוסם לך מאד. לחיות בכל הכוח אבלללללל... ויש אבל.
לצד הפרקטי יש משקל כבד בהחלטה - זה אומר לצאת מהדירה, למכור דירה, לחלק רכוש, להוריד את רמת חיים, לוותר על כסף, לשלם מזונות, לשנות הרגלים ובעצם להרוס הכל וללכת אל הלא נודע.
אך לצד זה יש את השאלה שלא מרפה, במגרש הריגשי. האם זה שווה את זה? מי מבטיח לי שיהיה לי טוב יותר כגרוש, מה יהיה אם הילדים יכעסו, איך אתמודד עם בני המשפחה, עם החברים. מה יגידו עלי, אני אצא לא בסדר, והמחשבה שעוברת על כולם – מה יהיה אם ארצה לחזור בי? ומה יהיה עם נשים אחרות שהרי בסוף הכל יראה אותו הדבר.
אכן, דילמה.
מי מבטיח לי שיהיה לי טוב יותר כגרוש, מה יהיה אם הילדים יכעסו, איך אתמודד עם בני המשפחה, עם החברים. מה יגידו עלי, אני אצא לא בסדר, והמחשבה שעוברת על כולם – מה יהיה אם ארצה לחזור בי?
אין תשובה חד משמעית מה נכון לך. רק אתה יודע מה טוב לך ומה כדאי לך. התשובה אצלך פנימה. המטוטלת עוצרת בסוף התהליך ויש החלטות לביצוע. אתה יודע יותר מכל אחד אחר.
אין ספק שהריגוש והתשוקה חזקים מאד וקוסמים הרבה יותר מחיי נישואים יציבים, בנאליים ושקטים. ברור לגמרי שלאהוב בטירוף זה סחף שקשה לעצור . חיים פעם אחת וכל אחד מאיתנו רוצה למצות ולנצל את החיים כמה שיותר. וכשיש הזדמנות אתה עומד במבחן.
אבל לכל דבר יש מחיר. השאלה היא מה המחיר שאתה מוכן "לשלם" בעבור ריגוש רגעי ללא הבטחות וערבויות. לעומת ויתור על האהבה ולהישאר עם המוכר והידוע. מה יותר חשוב לך? למה אתה מסוגל?
לא כל אדם בנוי להיות גרוש. לפעמים האהבה מחוץ לבית היא רק אפיזודה חולפת והדבר האמיתי הוא הבית. ויש את ההרפתקנים שמוכנים לסכן הכל והעיקר להתרגש.
כל כך הרבה אנשים פונים אלי עם אותה דילמה, עם אותו סיפור. עם אותם הטלטלות.
בסטטיסטיקה אצלי בקליניקה רוב הפונים בסוגיה זו עושים סיבוב מאהב/ת ומחליטים לחזור הביתה לשקם את הקשר הקיים. רק במקרה קיצון כאשר היחסים בבית באמת בלתי נסבלים מגיעים למדרגות הרבנות והמאהב/ת הם רק הקטליזטור שנתנו אור ירוק לביצוע.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com