הסיפור הזה הוא על דנה, אבל הוא ידבר לליבם של הרבה נשואים ונשואות.
דנה, בת 40, נשואה כבר 13 שנים ליניב. יש להם שני בנים והם חיים בלונדון. יניב מצליח שם מאד וגם דנה מרוויחה לא רע. הם מוכשרים, כל אחד בתחומו, ובנו קריירה יפה. המשפחות שלהם גרות בארץ והם באים לביקורי מולדת פעמיים בשנה. דנה לא מסתפקת בזה ומגיעה גם לבד לבקר את הוריה בצפון הארץ. קצת לתפוס שלווה. לצאת מהשגרה, מהילדים, מהבעל. להחליף אווירה. היא זקוקה לזה, כך היא תמיד אומרת.
"בזמן שאני בארץ אני פוגשת חברים מהעבר בינהם גם ידידים מהעבר וגברים שהיו איתי פעם בקשר והחיים לקחו אותנו למקומות שונים", היא אומרת. "אני אפילו קצת מפלרטטת ומפתה. אני נהניה מזה. אני אוהבת להרגיש מחוזרת. האמת שיש מישהו שממש מושך אותי ואנחנו על סף לזרום על משהו מיני. אני מרגישה שלא אוכל לעצור את זה אם הוא ירים את הכפפה. נראה לי שזה יקרה בקרוב. יש לי קצת נקיפות מצפון אבל נראה לי שזה חזק ממני ואני אזרום עם הבחור. נורא בא לי שעשוע קטן, ריגושון נחמד, משהו שמטריף קצת את המוח. אני די מיובשת במובנים האלה. את יודעת - נשואה וכמו כולם קצת משועממת".
ואם תתאהבי בו? אני שואלת. "לא!", נחרץ.היא עונה לי. "אין סיכוי. בא לי שעשוע והביתה. אין לי שום כוונה לפרק את משפחתי".
ולמה באת אלי? אני תוהה.
"אני צריכה ממך אישור שזה לא כל כך נורא. אני מחכה לאור ירוק".
רגש לפני שכל
אני לא מחלקת אישורים כאלה אך גם לא שופטת ומענישה. אבל אני כן אתן לך תמונה רחבה על מה שקורה ואולי עוד יקרה, אני עונה לה. את ההחלטות הסופיות תקבלי בעצמך.
אני מאד מבינה את הצורך שלך ושל כל אדם בריגוש ועניין בחיים. הריגוש הוא פיזי ממש. ההורמונים והסמים הטיבעיים של הגוף חוגגים וזה סוחף כמו טייפון. כל החכמולוגים, המצקצקים והשופטים אינם מבינים שזה גדול מהשכל הישר. כל החשיבה של האדם המרוגש נמצאת במוד אחר. במוח זורמים תרכובות אחרות מסתם ימי שיגרה ולכן קל לכולם לשפוט ואפילו לחומרה. מי שלא חווה את זה לא מבין על מה המהומה. כולנו מחשיבים את עצמינו ליצורים רציונליים שעובדים עם השכל וההיגיון. זו טעות – הכל אמוציונלי הרבה לפני שהוא שכלתני.
דנה יקירה, דמך כבר רווי חומרים משכרים, את כבר חווה ריגוש מעצם המחשבות על הגבר הזה. הוא מושך אותך וזה נמצא אולי בנקודת האל חזור. ואם אגיד לך לעצור, באמת תעצרי? כי יעל אמרה? זה לא עובד כך.
את כבר שם. מוצפת חומרי סם. ואם הוא יחזר את תלכי עם זה. זה ברור. אולי זה יהיה שעשוע רגעי ותשובי הביתה לחייך ולמשפחתך, אולי השעשוע הזה ימצא חן בעינייך והוא יפתח סידרת שעשועים איתו ואולי גם עם אחר. אבל יש גם אפשרות נוספת. התאהבות, היסחפות ריגשית עמוקה, רומן רומנטי ומרטיט. ואז כל העולם שהיה לך עד היום הופך לשולי ולא מעניין. לא יהיה לך מקום להכיל את בעלך ואת ילדייך. את תהיי כל כולך באהבה שלך. תהיי מחוברת לנייד כמו למכונת הנשמה, וכל סימן מהבחור יהפוך לפסגת האושר. אם חלילה לא יסמס יומיים את תהיי פקעת עצבים. כולם סביבך יסבלו. אולי גם את. הבית שלא חלמת על חורבנו יהרס, הילדים שלך יוזנחו ויפגעו. אולי תאבדי את בעלך.
את תחשבי שזו אהבת אמת ובשבילו נולדת. פתאום חיי הנישואים שלך יראו לך עלובים. לחזור לזרועות בעלך יראה לך כפשרה בלתי נסבלת. וכל זה כי תחשבי שמה שיש לך עכשיו בלב יהיה גם בזוגיות אפשרית.
אז זיכרי – הפנטזיה יפה יותר מהמציאות והיחסים הבלתי מושגים תמיד יהיו מרגשים וזוהרים יותר.
ועכשיו, האם אחרי כל התרחיש שתארתי לך תעצרי ותגידי אני מוותרת? מניסיוני אני מאמינה שדבר לא יעצור שני אנשים שרוצים את אותו הדבר.
הכדור כבר בקנה. זה רק עניין של לחיצה על ההדק.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com