"שלום יעל,
שמי סיגל. היום אני נשואה בשנית פלוס תינוק. בגיל 20 כבר התגרשתי אחרי שנת נישואים אומללה. נולד לי ילד מנישואים אלה, היום כבר בן 10. גם בעלי הנוכחי גרוש פלוס שלושה ילדים.
החיים עם הילדים מכאן ומכאן הולכים ומסתבכים, ואני לא יודעת איך להתמודד עם המצב הקשה.
בעלי מעריץ ומרצה את ילדיו מנישואיו הראשונים, הוא גם אוהב את התינוק המשותף שלנו, אבל את הילד הגדול שלי מנישואי הקודמים הוא ממש לא סובל. הוא מתנהג אליו בגסות: מעליב אותו, צועק עליו, מעביר עליו ביקורת שלילית כל העת ולפעמים סתם לא מתייחס. הוא מסוגל להביא ממתק לשלושת ילדיו ולשכוח שיש כאן עוד ילד. זה חורה לי מאד.
אני מתארת לך את המצב בעדינות. כי היו גם סטירות לחי לילד שלי ועונשים לא הגיוניים. בני מאד סובל מהמצב הזה. הוא ירד בלימודים, עצוב רוב היום ומכור לסמארטפון. אני כואבת את הכאב שלו ודואגת מאוד.
המצב הזה מכניס מתח הביתה והיחסים שלי עם בעלי מדרדרים. אנחנו כעוסים, מתרחקים, ישנים בנפרד. בעלי רק מחפש לא להיות בקרבתי ונעדר המון מהבית. איך ממשיכים מכאן?".
בשר מבשרך הולך ונחלש
סיגל,
בעגה המקצועית זו נקראת "משפחה מורכבת". ולנצח זה לא פשוט.
לא יקום ולא יהיה מצב בו מתעללים בילד שלך ואת עומדת מהצד ורואה איך הילד שלך, דם מדמך, בשר מבשרך הולך ונחלש, נעלב ומקופח ואת לא עושה דבר.
אענה לך בכמה מישורים.
בזוגיות שלכם אין אהבה. מה שמחזיק אתכם זה רק הפחד מלהיפרד. גבר שאוהב את אשתו לא מיתעמר בה או בילדיה. הילד שלך ואת זו רקמה אנושית אחת.
ראשית, בעלך מרשה לעצמו להתנהג כך כי את חלשה ומובנת מאליו אצלו. הוא מזלזל בך בעצם התנהגותו לילד שלך. יש לך צד בדבר. זה לא התחיל אתמול. את נתת למצבים אבסורדים להתרחש עוד לפני הולדת בנכם המשותף. ככה בניתם את הקשר. את החלשה, את התלויה בבעלך, מפחדת לזוז והוא (אולי בתת מודע) מבין את זה ומרשה לעצמו להתעלל בך ובילדך. ההתנהגות של בעלך מקוממת, אבל גם יש לך אחריות על מה שקורה ואת לא לוקחת אותה. את ממשיכה לשבת בחיבוק ידיים ומחכה שמשהו יקרה.
עצם זה שפנית אלי מראה לי שגם את מבינה שכך לא יתכן להמשיך. שצריך לעשות מעשה. ועל כך מגיע לך חיזוק חיובי. די להיות קורבן – קחי את עצמך בידיים.
שנית, התחתנת (שוב) עם גבר לא מספיק מפותח ריגשית שאינו מסוגל להיתמודד עם סיטואציה של משפחה מורכבת. זה באמת לא קל, וגם לך יש קושי בזה. זה מצריך רמת מודעות גבוהה ואינטיליגנציה ריגשית מפותחת. הקורבנות של מצבים כאלה הם תמיד הילדים.
הילד שלך מרגיש שהוא נתון בחסדיו של גבר זר ואימא שלו משותקת ולא מצילה אותו ברגעי האימה. ילדך תופס אותך כחלשה, הוא כבר לא סומך עליך וההגנה שהוא אמור לקבל ממך כהורה, רפויה. ביטחונו העצמי מתערער והוא עדיין ילד בלי יכולת להיתמודד, הוא חסר אונים. והוא במצוקה.
על זה שלא עמדת לצידו בזמן הזה את "תשלמי" בעתיד, אלא אם תעשי שינוי ומעתה תשתפי את ילדך ברצון שלך להפסיק את המצב הזה. ותבטיחי לו שמעתה בעלך לא יזיק לו. תתחילי להיתחזק. ולעמוד איתנה כחוצץ.
נקודה שלישית: את ובעלך זקוקים לטיפול זוגי ובעלך צריך לטפל בעצמו גם בלי קשר אליך. השאלה האם הוא רוצה להיות בן אדם טוב יותר ורך יותר או שהוא מרגיש שאצלו הכל סבבה. זו השיחה הבאה שלך איתו.
את תבהירי לו שאת לא מוכנה להמשיך במצב הזה. תגידי: "נכשלנו. אם לא מתקנים עכשיו זה גמור". תגידי הכל. בכנות. בלי פחד.תבהירי לבעלך שהפעם את הולכת עם זה עד הסוף. כל זה יקרה רק אם את חשובה לעצמך ולחיים שלך יש ערך בעיניך.
לבסוף, אל תצפי שהשינוי יבוא מבעלך. הוא ימשיך להיות מה שהוא. אין לו מוטיבציה לשינוי. הסובל העיקרי זאת את והילד ולכן המוטיבציה לעשות משהו בנדון היא שלך. השינוי יבוא ממך. כשאת תתחילי להרים את הראש ולהביע את עצמך, להיות נוכחת וקיימת. קחי בחשבון שזה יכול להוביל לפיצוץ ואולי אפילו לגירושים. עכשיו את נלחמת על חייך ועל חיי הילד שלך. זה אומר שאת מחשיבה את עצמך. וזה גם מה שתשדרי החוצה.
אז בעלך יבין שאת שווה יותר. הוא יצטרך להתיישר ולברר עם עצמו. להביט במצב. כי הפעם את לא תוותרי, אפילו במחיר פרידה. אם הוא ילחם למען היחסים ביניכם, דברים ישתפרו אבל יש גם סיכוי שהוא יקפוץ על המרד שלך כהיזדמנות לפרידה שבאה כביכול מצידך. וכך ידיו יהיו נקיות כביכול והוא ישאר כלפי חוץ האיש הטוב בסיפור. את זה תוכלי לבחון באומץ רק אחרי תהליך שאני מקווה שאת מתחילה היום.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com