ארבע שנים יש לו אהבה ענקית. סיפור אהבה גדול שהשתלט לו על כל החיים. כולם כבר יודעים. זה כבר מזמן לא סוד. גם אשתו, בניו וכל חבריו ומכריו יודעים שהוא חי חיים כפולים. הוא סובל מאוד. חייו אינם חיים. ליבו ומחשבותיו עוסקים רק באהובתו. מבוקר ועד לילה היא בראשו. הוא מחפש פיתרון שישאיר לו את הכל שלם. לא לעזוב את הבית אבל גם לא להיפרד מאשת חלומותיו.
הוא יושב מולי ומספר ועיניו עצובות ואדומות. "אני נשוי והמשפחה מאוד חשובה לי", הוא אומר. "אני הקפטן של הספינה, אינני יכול לנטוש אותה. אני מנכ"ל המשפחה. זה מאוד חזק אצלי. אני דואג להכל מ-א' ועד ת'. אני מאוד רוצה, אבל לא יכול לעזוב את הבית.
"את שירן, אהובתי, הכרתי לפני ארבע שנים ומאז האהבה רק מתעצמת. היינו נפגשים שלוש פעמים ביום. אני נושם אותה והיא אותי 24/7. אני מאושר שהיא איתי. שהיא בתוך החיים שלי. היא יפה וחכמה, היא מרתקת אותי, הסקס נפלא, היא מכניסה לי עניין בחיי המשמימים. היא בשבילי מספר אחת. לא יכול לחיות בלעדיה.
"לאחרונה אשתי גילתה את הרומן והציבה לי אולטימטום: או אני או היא. כמובן שבלי לחשוב בחרתי במשפחה. אפילו טיפול זוגי ניסינו. אך אינני מצליח לעמוד בהחלטתי. אני לא מסוגל לוותר על שירן. אני חוזר אליה ונפרד חוזר ונפרד עשרות פעמים. כל פעם אני מבטיח לעצמי שדי. לא אבוא אליה יותר, אשחרר, לא אחפש אותה וכלום לא משתנה. אני רץ אליה כמו מסומם. אני אוהב אותה אהבה עזה כמוות. והצרה, או אולי הברכה, שהיא גם אוהבת אותי וארבע שנים היא סובלת ומחכה שאהיה שלה. רק שלה.
"בימים של פרידה ונתק ממנה אני משול לאדם מת. זה לא עובר לי (וגם כנראה לא יעבור אף פעם). ואז אני נשבר ובא אליה. היא תמיד מקבלת אותי. היא רוצה שנהיה ביחד. אבל היא כבר לא מוכנה לחיי הכפולים. היא רוצה את הכל. אז אנחנו מחזיקים מעמד באופוריה שלושה ימים ואז היא נשברת ועוזבת. היא נחרצת ולא מתפשרת, זה או אני או אשתך. היא רוצה שאעזוב ואהיה איתה. היא רוצה לממש את אהבתינו. היא לא מוכנה לשום סידור או אלטרנטיבה אחרת. והאמת שאני מבין אותה. היא פנויה ורוצה אותי. היא רוצה לחיות איתי. מה עליי לעשות?".
להיות או לחדול
אין מספיק מקום בדף לחזור על תיאוריו של יהודה את אהבתו לשירן. ראיתי הרבה אנשים מאוהבים וגם חוויתי בעצמי כמה, אבל דבר כזה אני עוד לא ראיתי. אהבה אמיתית וחזקה. אהבה שלא נותנת רגע שקט. כזאת ששורפת את הכל. כל מה שחשבת פעם כבר לא קיים עוד.
יהודה מדבר בשקט. הוא איש שיחה מבין ועמוק. הוא מדבר על המשפחה כדבר קדוש. הוא אינו משמיץ אף לרגע את אשתו. אבל הוא כבר לא אוהב אותה אהבה של גבר לאישה. היא אמא, היא סבתא, היא אישה טובה. כואב לו עליה. מצפונו מייסר אותו. אבל ליבו שייך לאחרת.
היום שבו הוא יעזוב את הבית לא נראה לי כל כך מופרך. זה תהליך והוא כבר יצא לדרך. יהודה בתהליך לקראת היום הזה. הוא מבשיל ומבין שלא יהיה מנוס. זה להיות או לחדול. המשפחה אכן כוח חזק אבל המשפחה לנצח נשארת. היא תהיה שם תמיד. יהיו כעסים והאשמות ולבטח שינאה לשירן אך עם הזמן יעכלו כולם את המצב החדש.
משפחה זה כותרת יפה. אבל זה לא מספיק. בסופו של יום הוא חי בזוג עם אשתו. ושם כבר נפער לו בור גדול. אי אפשר להיות בזוגיות עם אחת ולאהוב עד כלות אישה אחרת. זה פשוט לא עובד ככה. וזה עומד על סף פיצוץ.
יהודה בוחר להישאר עם אשתו רק מתוך הפחד ומתוך ייסורי המצפון. הוא חושב שעזיבת הבית תהיה מלווה בסבל רב יותר מלאבד את שירן. הוא מרגיש שלעזוב זה מעשה שגדול עליו. אין לו כלים להתמודד עם משבר שכזה. אבל גם אין לו כלים להישאר אומלל וגם אין כל צורך לבחור חיי אומללות. המציאות מראה לו את האמת הצרופה. יהודה לא מצליח להתגבר על האהבה ועוד יותר קשה לו המחשבה ששירן תעבור הלאה, תמצא חבר חדש ותפסיק לאהוב אותו.
כששני הצדדים כל כך אוהבים מה יפריד ביניהם? יהודה חייב להפסיק את מחול השדים הזה. הוא צריך לעזוב את הבית ובכך למזער את הפגיעה בבני המשפחה. אין כל טעם להישאר בזוגיות עם אישה כאשר כל מה שאתה חולם, מדמיין, מפנטז והוזה זה להיות במקום אחר.