"אני שירה, בת 22, ושי הוא החבר הראשון שלי. ראשון בהכול - מהנשיקה הראשונה ובכלל, כל החוויות אתו הן ראשוניות. הכל חדש לי. אתו אני לומדת מה זה זוגיות. אנחנו כבר שנה ביחד. גרים לא רחוק אחד מהשנייה. נפגשים שלוש פעמים בשבוע. בהתחלה הוא היה אדיב ורומנטי. הוא חיזר אחרי כמו ג'נטלמן, פינק וקנה מתנות קטנות והיה מנומס בארוחות שישי בבית הורי. התאהבתי בו והוא בי. היינו הזוג הכי יפה בשכונה.
"בחודשים האחרונים אני רואה שינוי מפחיד. הוא בקושי מתייחס אלי. אנחנו לא שוכבים כמעט. נראה לי שהוא כבר לא מאוהב בי. אני יודעת שהוא מתכתב עם עוד בנות. אני מחטטת לו בנייד ומוצאת שהוא מפלרטט עם בחורות חתיכות ונועזות.
"כשאמרתי לו שראיתי את ההודעות הוא התנפל עלי בקללות ויצא מהבית שלי בטריקה. צלצלתי אליו 100 פעמים והוא לא ענה לי. ניתק איתי קשר לשבוע. נעלם. אני הייתי מפורקת. לא אכלתי ובקושי ישנתי. בכיתי כל היום.
"אחרי שבוע הוא הופיע כאילו כלום לא קרה. לא רציתי לקלקל את האווירה וגם אני שתקתי. לא הזכרתי את מה שהיה והמשכנו הלאה רגיל. אבל זה לא הסיפור היחיד. מאז היו עוד כמה כאלה בהזדמנויות שונות. למשל, היינו בחתונה של חבר שלו. כשאמרתי לו שהוא לא איתי ורוקד עם אחרות הוא סילק אותי מהחתונה ולא דיבר איתי כמה ימים. אלה רק שתיים מהדרמות.
"זה הפך לשגרה. הוא מתרגז עלי על איזה שטות שלא נוחה לו, מקלל אותי, יורד נמוך ומעיף אותי לזמן מה. אני אוהבת אותו ולא יודעת מה לעשות".
שומרת נפשה תרחק
שירה,
את במקום לא טוב. פיתחת אובססיה לגבר מכה. התמכרת להתרגשויות. ליחסי אהבה שנאה. לפיקים שהוא מייצר. יש לך עסק עם גבר אלים, לא מפותח ואפילו מתעלל. לכל זה את אומרת אמן.
ברוגז, העלמות ושתיקות זה אלימות לכל דבר - פאסיב אגרסיב.
קללות והשפלות הן אלימות מילולית והיא לא פחות קשה מכל אלימות אחרת. את צעירה חסרת ניסיון והגבר הראשון שלך הוא טיפוס שלילי שצריך לטפל בעצמו. אבל זאת בעיה שלו. את תתמקדי בבעיה שלך ויש דרך לפניך.
ברור מעל לכל ספק שבשורה התחתונה את צריכה להעיף אותו לכל הרוחות. וזה יקרה יותר בקלות אם תחזקי את הדימוי העצמי שלך.
הוא יודע שאת שלו בכל מחיר, הוא מכיר את החולשות ולכן הוא מרשה לעצמו, ובעיקר את מרשה לו, להתעלל בך
את הרי יודעת בתוך ליבך שאת סופגת פגיעות והשפלות. את רודפת אחריו וסופגת דחיה. את מבליגה כי את מפחדת שילך, חרדה מכאבי הפרידה, מפחדת שיעלם לך וזה מה שמנחה אותך. הוא גם מבין את החולשה שלך ומנצל אותה. הוא יודע שאת שלו בכל מחיר, הוא מכיר את החולשות ולכן הוא מרשה לעצמו ובעיקר את מרשה לו להתעלל בך. את מאפשרת לו לנהוג בך כאילו רכש אותך. כחפץ. ואת ממשיכה לרצות אותו.
החלטת לטפל בסוגיה ועל כך מגיעה לך הערכה.
לא סתם פנית אלי. פנית כי את בתוך תוכך יודעת את האמת ומה את צריכה לעשות במיידי. האינטואיציה שלך לא מטעה אותך. את "מסכימה" לכאורה להתנהגויות שאת לא באמת מסכימה להן את שם כי זאת החוויה הראשונה שלך ואין לך מושג מה יהיה ביום שאחרי. אותו את כבר מכירה ושם כביכול נוח לך ומוכר.
אני לא מכירה אותך לעומק ולא מכירה מספיק את אורחות חייך ומה היה בבית הורייך, אבל ב-22 שנותיך כנראה השתכנעת שאת לא מספיק טובה, לא מספיק ראויה ולכן את לא שמה גבולות לעצמך וחשופה למכות. סמני לך מה מתאים לך ומה לא. את חיה בתחושה ששי הוא היחיד בעולם ואחריו המבול. את לא מאמינה שאת ראויה לחום ואהבה ולכן את עדיין אתו.
את יפה ואינטליגנטית, משכילה וכל כך צעירה והכל עוד לפניך. שי הוא רק קטע קטן ועלוב בדרך שרצוי להשאיר מאחור.
זכרי – גבר מכה תמיד יהיה עם אישה מוכה. כשיש ילדים ורכוש זה לא פשוט לצאת מזה. אבל את? מה שמפריד בינכם זה שיחת טלפון אחת. יש לך את כל סימני האזהרה שאת חייבת לעזוב אותו. הוא לא ישתנה אם על זה את בונה. זה רק ילך ויחמיר. הוא יחליש אותך ללא רחם ואת תהיי ממש בתחתית.
אולי לא תיישמי מחר בבוקר את חיזוק הדימוי העצמי ואולי לא תעיפי אותו היום אבל סמני לעצמך באדום כהה ובגדול שאתו (ועם שכמותו) את לא מתחתנת.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com