אני נשואה כחמש שנים. ישנו לנו שתי בנות. בעלי ואני מסתדרים היטב, רבים לפעמים, יש לנו תקשורת טובה, "עובדים" יפה ביחד בבית ועם הבנות, צוחקים ביחד. האווירה בבית בדרך כלל טובה. משפחה נורמלית, יציבה.
אלא שבשנה האחרונה התחילה להיכנס לי עננה ללב. אני מרגישה שבעלי לא אוהב אותי, לפחות לא כמו שאהב פעם. הוא נאמן, מתייחס יפה, וכמו שאמרתי, היחסים טובים ואפילו טובים מאוד. אנחנו שוכבים והכל בסדר. אבל את יודעת איך זה, יעל. כשמישהו לא אוהב אותך, אתה מרגיש. אני לא מתכוונת לעובדה שהוא לעולם לא מניח עלי יד בחיבה – ידוע לי שאצל הרבה זוגות זה ככה, וזה לא מה שמעיד לדעתי על אהבה. זה מעבר לזה. אני חושבת שהוא מכבד ומעריך אותי, רואה אותי כפרטנרית לחיים – אבל אני די בטוחה כבר כמה חודשים שהוא לא ממש אוהב אותי. זה מעציב אותי וכואב לי, מה היית מייעצת לי לעשות?
אורלי"
תדחיקו פחות, תהיו מאושרים יותר
היי אורלי,
אמנם חסרים לי הרבה פרטים על בעלך ועלייך, אבל בגדול את מתארת חיי זוגיות טובים: צחוק, פתיחות, שיחה, נועם, משפחתיות. אידיליה. אבל בסוף מגיע הפאנצ' – את מרגישה שבעלך לא אוהב אותך.
לא תיארת בפניי מהן הסיטואציות בהן חוסר האהבה מצדו בא לידי ביטוי, אבל אני סומכת עלייך שהאינטואיציה שלך לא מטעה אותך. כשאנחנו מרגישים משהו פנימי חזק, בדרך כלל אנחנו מאוד מדויקים. אבל אז באים "לעזרתנו" השכל וההיגיון, ומקלקלים לנו את הכל כשהם מייצרים את מנגנוני ההדחקה: אנחנו עושים אידיאליזציה למצבים שאנו לא מסוגלים להתמודד עם ההשלכות שלהם, מנקים את המכשולים, מקלים על עצמינו. אלא שככל שנדחיק יותר, כך נהיה מאושרים פחות - והתפקיד שלי כמטפלת הוא להוציא את המרצע מן השק, וללמד את המטופלים שלי להתמודד עם החיים כפי שהם, ולא עם הסיפור שהם בוחרים למכור לעצמם ולייפות בעזרתו את המציאות.
היי בטוחה שגם על בעלך עובר משהו. אם הוא אינו אוהב אותך ובכל זאת נשאר איתך, לבטח אינו מאושר. גם הוא, כמוך, מפחד להעלות את הנושא, שמא יביא אתכם למקומות שאינכם בשלים אליהם עדיין.
מה אפשר לעשות? עצם זה שאת פונה אלי עם השאלה, כבר מעיד על כך שאת בהתעוררות - וזה טוב. את רואה מה קורה וקוראת את המפה; אין לי ספק שאת חשה בהעדר האהבה כבר זמן רב, אבל אולי לא העזת לתרגם לעצמך עד עתה את התחושה. בטח היה איזה טריגר חזק מספיק שניער אותך ופקח את עינייך. אם תשחזרי את החיים עם בעלך כמה שנים אחורה, תדעי לזהות מתי התחילה ההידרדרות ומה הייתה ההתנהלות שלך בתקופות הללו.
ודאי נחלשת עם הזמן: להרגיש לא אהוב ולא נחשק, בין אם במודע או שבתת מודע, זו תחושה מתישה וסוחטת. התהליכים הטבעיים שקורים בעקבות התמודדות עם תחושה כזו הם ביטול עצמי, כוננות ספיגה, הליכה על ביצים, חוויות דחיה, סקס מכני ולעיתים ממש תחושת הזנחה. כל אלו הם מתכון נפלא לאיבוד אנרגיה ולאיבוד העצמי. זהו, כמובן, לופ: בעלך, שאהבתו אליך נשחקה קלות, מרגיש את הכמיהה שלך לכל פירור שישליך עבורך - ואת הופכת לפחות ופחות אטרקטיבית בעיניו. ואז את חלשה יותר, ושוב אטרקטיבית פחות.
לא נשאר לו את מי לאהוב
הפחד שלנו להתמודד ולדבר מהלב על הרגשות שלנו, על החיים שלנו, הופך אותנו לסגורים ולמופנמים, אנשים שותקים, לא מתקשרים, מצומצמים, מרצים. מה הפלא שזה לא מצליח? לא נשאר את מי לאהוב.
אני מניחה שלא דיברת עם בעלך על התחושות שלך. זה הדבר הראשון שאת צריכה לעשות: לפתוח את הכל, ולדבר בהכי כנות שאת יודעת. בלי צנזורה: תגידי לו מה כואב לך, מה עובר עליך. תשאלי אותו את כל השאלות הכי קשות, והיי קשובה לתשובות וגם לשפת הגוף.
מכאן תוכלו לשפר, לקבל תפנית, לבנות או לפנות לייעוץ. המסע יתחיל והוא יהיה מעניין. לפעמים עצם ההדברות והעניין שיצרתם ביחסים מביא לקירוב לבבות, לתשוקה מחודשת, לרומנטיקה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il