"אני בחורה בת 28, רווקה, דיכאונית, חרדתית, שלא מסוגלת לקיים שום קשר רומנטי וגם חברות בנות לא מחזיקות לאורך זמן.
"כל החיים הרגשתי דחויה. מאז שאני זוכרת את עצמי ידעתי שאני מאומצת , שאני לא הבת הביולוגית , שאני עשויה מגנים גרועים, שאימא שלי הביולוגית לבטח היתה זונה. אמא שלי המאמצת לא חסכה במילים קשות, עונשים כבדים ואפילו אלימות. הייתי ילדה של אף אחד.
"ההורים המאמצים שלי, אנשים נורמטיביים כביכול, הם אנשים נחמדים ואינטליגנטים. הבעיה שהם לא יכלו להרות. אמא היא קרת לב שלא כל כך רצתה ילדים. אבל אבא לחץ על אמא לאמץ. הוא מאד רצה כבר שיהיה לו ילד. אמא שלי נכנעה ללחץ והם קיבלו אותי תינוקת בת חודשיים.
"לא חוויתי חום ואהבה וגם לא ידעתי שיש דבר כזה. מה שנתנו לי לקחתי בשקיקה ושתקתי. חשבתי שככה זה אצל כולם. לא הרגשתי אהבה , לא הרגשתי חשובה, סתם ילדה מוזנחת שלא באמת רצויה. אבל כשהייתי בת 5 אימי הרתה באופן טבעי, בהריון לא מתוכנן ומאד מפתיע. היא חשבה שהיא עקרה ופתאום נס - יש לי אחות.
"כשאחותי נולדה החיים שלי הפכו לגיהנום של ממש. הבנתי איך נראית אהבה אמיתית של אימא לילד, ראיתי את אימא שלי מתמוגגת מפרי בטנה. והבנתי שאני ממש קוץ בתחת. היחס כלפי הידרדר עוד יותר. בשביל אימא שלי הייתי אפס מאופס. פרזיטית אוכלת חינם. היא היתה מרוכזת רק בעצמה ובאחותי הקטנה.
"עכשיו אני כבר ילדה גדולה.28 עדיין גרה עם אמא. אבא נפטר. והחיים שלי הם בלגן שלם. אני לא מסתגלת לשום מסגרת. בבית הספר עשיתי צרות, לצבא לא גוייסתי על סעיף נפשי, עבודות אני מחליפה כל חודשיים, קובעת פגישות ולא מגיעה, אני הרבה במיטה, ישנה המון, והכל על חשבון אמא. אני אחת שאי אפשר לסמוך עליה. וגולת הכותרת – אף גבר לא יכול להיתקרב אלי. אני יוצאת לדייט או שניים ובורחת. נעלמת. לא עונה לטלפונים. ככה מתנהלים חיי. אני רוצה לצאת מזה , להיות רגילה. מתפקדת ואני לא מצליחה".
פסיכאטר זאת ממש לא מילה גסה
קארין,
מידי פעם אני שומעת אמירות של אנשים שחושבים שלאופן בו גדלתם אין קשר למי שאתם היום. הילדות זה הילדות, הם אומרים, זה היה מזמן ואין לזה קשר לבגרות. כמובן שזוהי טעות.
יש "לתקוף " את הבעיה בשני מוקדים שהראשון הוא ביקור אצל הפסיכיאטר על מנת שיספק לך כדורים נוגדי דיכאון וחרדה שיהיו לך לעזר ראשוני. כדור כזה משנה את הכימיה במוח ומקים אותך מהתהום. הוא אמור לשפר את מצב רוחך ולאט לאט להכניס בך קצת אופטימיות וכוח לזוז ויספק לך את קרש הקפיצה הראשוני.
המוקד השני הוא כמובן שיחות להעלאת המודעות. אם תביני את הקשר בין חוויות הילדות שעברת להיתנהגותך היום את תהיי בחצי הדרך לפיתרון. גם הכעסים על אמא יהפכו לחמלה ואמפתיה מתוך הבנה עמוקה של מצבה הנפשי, יכולת ההכלה המוגבלת שלה ומצוקותיה הרבים.
מצבך לא מפתיע, מיומך הראשון את חווה דחיה, תחושת מיותרות, "קוץ בתחת". אמא מאמצת שלא מחוברת אליך ומתסבוכי נפשה שלה מוציאה עליך את תיסכוליה. מילים כמו אפס, זבל, ואמך זונה , כליאה בשירותים, מכות, העלבות ועוד עונשים ומשפטים נוראים על ילדה חסרת ישע וחסרת כלים להתמודד.
הפצצות נחתו עליך עד שלא נותר לך אלא להישתכנע שאת באמת כזאת. שאת לא שווה, לא ראויה לאהבה. שקופה. עם המסר הזה גדלת ולקחת אותו איתך לכל מקום. תוסיפי לזה את נפשך העדינה והשבירה והנה לך התמונה המלאה.
דיכאון. תפקוד ירוד, תפיסת עולם מעוותת , חרדה מבני אדם התבודדות. אף אחד לא יכול להתקרב אליך משום שאת לא נגישה, מרירה, מתוסכלת ולא נעימה.
האדם הראשון בחייך זה שקרוב ביותר אליך , זה שאמור להגן עליך ולאדיר אותך ולעמוד לצידך ,לא היה בנמצא ובמקומו נמצאת שם אמא מתעללת ורודנית.ונוסף לכך תינוקת ביולוגית שממחישה לך איך יכול היה להיות. איבדת את האמון בה ובבני אדם ככלל. את מתחפרת בבית וממזערת מגע עם אנשים כי הפחד להיפגע משתק אותך. את מיכסת הפגיעות בחיים שלך כבר מיצית ומבחינתך אין מקום לעוד פגע ולכן הדרך שלך להיתמודד עם מצבים בחיים זה לברוח מהם, להתעלם, ולהישאר תקועה. את בחורה יפה עם פוטנציאל ענק שלא יודעת את זה. את עדיין נוטה להאמין למה ששמעת כל חייך. וזה מה שדופק את העניין
אין לך מודל לאהבה , מעולם לא היה לך ולכן אין לך את מי לחקות, ומעולם לא ראית אהבה אינטימית מהי. ההבנה שאימא שלי, האישה שאני אמורה לאהוב ולקבל ממנה חזרה חום גם היא אדם לא מושלם עם בעיות משלה. רצוי לך להשתחרר ולשים מאחוריך את מה שנאמר לך בבית ולכתוב בראשך משפטים חדשים, אחרים שייצרו לך מציאות חדשה.
המשפט הראשון הוא שאימא שלך היא בסך הכול בן אנוש, ברור שהיא טעתה כל הדרך וברור שדבריה אינם אורים ותומים.
תביני קודם כל שאת נאחזת במקום הכי קשה שלך ועדיין מחכה לקצת אהבה מאמא. זה לא קרה עד היום וזאת לא הדרך לגרום לזה לקרות. אני מזמינה אותך להכניס ספורט לתפריט היומי ולאכול יותר בריא – עוד דרך להתאהב בעצמך - להביא "קבלה" שאת ראויה לטוב.
אולי כל זה לא יקרה מחר בבוקר, זה עניין של זמן ובשלות אבל זו הדרך לצאת מהבוץ. ההכרח ההישרדותי לקחת אחריות יוביל אותך לעבודה, להתמדה ולמקום משלך.
מכאן אפשר רק לצמוח ולהפוך את החולשות לעוצמות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת