"כשהייתי נשואה התחילו איתי המון גברים, זה חלק ממה שנתן לי את הביטחון לעזוב את בעלי. חשבתי לעצמי שתוך שניה אני מוצאת אהבה. עכשיו אני רואה שזה לא כזה פשוט ואני מודאגת".
גלית בת 33 , גרושה ואם לילדה מספרת לי בפגישה – "החלטתי להתגרש. לא אהבתי את בעלי, לא הערכתי אותו ולא הייתי מאושרת. אחרי שש שנות נישואים נפרדנו. הכל זרם בסדר, הגענו להסכמות בכל הנושאים, גם לו זה התאים להיפרד ולא היו משברים רציניים. זה הדבר הנכון לשנינו.
"עכשיו מה שנותר זה למצוא אהבה. התחלתי להיכנס לאפליקציות ולצאת לדייטים. כל הגברים שאני לא רציתי רצים אחרי עד היום ואלה שאני רציתי עזבו אותי אחרי חודש. אני לא מבינה מה אני עושה לא נכון. למה זה קורה לי. משהו לא טוב קורה לי כשאני מעונינת. אולי אני מתנהגת שונה. אני לא יודעת לשים את האצבע ולכן אני גם לא יודעת לשנות.
"אני די אטרקטיבית ואינטיליגנטית למה הם לא רוצים אותי? מה קרה לקסם שהיה בי כשהייתי תפוסה? או פשוט כל מי שאני רוצה הוא חרא מתנשא".
אין עניין, יש אותנטיות
גלית,
הוא "חרא מתנשא" בדיוק כמו שאת היית כשלא התלהבת. קר/ה ומרוחק/ת. וככל שהוא רצה אותך יותר את רצית אותו פחות.
זאת סיטואציה שמוכרת לרוב האנשים (גברים ונשים) ובטח לאלה שחוו את מה שאת מתארת.
כשאת מרגישה שהאדם היושב מולך הוא לא נסיך חלומותייך והוא לא האהבה הבאה שלך, את מרגישה שהוא לא בשבילך ואין לך בו הרבה עניין את הרבה יותר אותנטית - קולחת, את לא מתאמצת למצוא חן, את מביאה את עצמך הכי טבעית ומשוחררת. כמובן שזה מנצח. את לא מבזבזת הרבה אנרגיה על היתרגשות ואת באה עוצמתית יותר כי אין לך כאן מה להפסיד. בנוסף את יותר מרוחקת ובלתי מושגת מה שגם גורם לצד השני אתגר ועניין. לרוב זה יהיה גבר שאת חושבת שאת איכותית ממנו, יפה ממנו והוא לא מספיק. גם הוא חושב שמצא אוצר.
וכשבא אחד שנראה לך, שעונה על הקריטריונים שהצבת ואת מדמיינת איך הוא משתלב מדהים בחייך ואיך יגיבו מכרייך על שתפסת גבר "שווה" ומה זה אומר עליך, ואיך זה מרים לך את האגו או אז את מתחילה לאבד גובה. והכמיהה הופכת לעיקר.
את משתדלת להיות מה שאת חושבת שהוא היה רוצה, את מרוגשת והאותנטיות נעלמת. המחשבות שלך מחוברות לפנטזיות עתידיות , את מרוקנת, מבוהלת ואת לא לגמרי נמצאת שם. את זמינה מידי, את לא ערה לתגובותיו, את מתנפלת על כל הצעה שלו למיפגש, את מתעלמת מניואנסים חשובים בהיענות שלו אליך ובמשיכה. את מסכימה להכל. את פחות אמיתית ולא נינוחה. את כבר לא הכייפית הזורמת כמו בסיטואציה א'. את נידית, את יותר חלושה, והכמיהה לקשר הזה זה השחקן הראשי. את כבר לא בוחנת דבר, את מבליגה על הכל, את מחסלת כל חלקה טובה. בסופו של דבר את לא אתגר, את לא מענינת, את תלותית ומעייפת. אז הוא מאבד עניין והולך.
תחשבי לרגע על ראיון עבודה לדוגמא. כשאת באה לחוצה על המשרה ומפחדת שלא תקבלי אותה, את מרוגשת, מגומגמת, קולך רועד ואת מקרינה חולשה והזדקקות. הסיכוי שתתקבלי נמוך יותר. לעומת ראיון עבודה כשאת עדיין עובדת ולא לחוצה על המשרה ועל כסף. "באתי לשמוע". את חדה, נונשלנטית, מדברת עם ביטחון, מקרינה עוצמה וכריזמה. וכל זהכי אין לך מה להפסיד. כן יהיה אז יופי, לא אז לא. בלי תחושת פיספוס. כנראה שהג'וב יהיה שלך.
אז מה עושים? קודם כל מבינים שכך זה עובד. מבחינים בהבדלים בתחושות ומזהים מה מפעיל אותם. זה השלב הראשון. זוהי מודעות. להבין מה קורה לי ואיפה נקודות התורפה שלי. זהו תהליך היכרות של אדם עם עצמו ועם החיים. ההבנה והמודעות תמיד מחזקות, את מיישרת לך את הגב הכפוף. את לומדת להיות כנה ואמיתית גם אם מישהו מוצא חן ופוטנציאלי. את כבר מבינה שאם תפחדי שהוא ילך רק תזרזי את לכתו. את מבינה שזו נוסחה בכל תחום.
אם תשימי את הכמיהה והצורך העז בפרונט את הופכת לעיוורת, את מרוכזת רק בזה ואין לך מקום לשום דבר נוסף. את לא ערה ולא מכילה, את לא קשובה ואת כולך בסוג של מצוקה ובכך את הופכת מחמודה ואיכותית למעיקה וחונקת.
בודאי שבכמה מילים בטור לא אפתור לך את הסוגיה. זה תהליך למידה והטור הזה הוא השיעור הראשון בסידרה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת