"אני נשואה חמש שנים. כשהכרתי את בעלי, התאהבתי מיד והתחתנו מתוך אהבה גדולה אבל שנה אחרי החתונה, דברים התחילו להשתנות. אמא שלי חלתה והייתה מרותקת למיטה, עד השלב בו נאלצה להתאשפז בבית חולים במשך שלושה חודשים קשים בטיפול נמרץ. במקביל אחותי היחידה חוותה הריון בסיכון גבוה, וכך יצא שבאותם שלושה חודשים, הן שהו יחד באותו בית חולים כשאני מתרוצצת ביניהן. בדיוק בתקופה הזאת, בעלי סיפר שהכיר מישהי והוא רוצה להיפרד. לא היו חסרות לי צרות והייתי צריכה גבר שיתמוך בי ולא אני בו. ועזבתי בעצמי.
"הכל קרה מאוד מהר. יומיים אחרי שאחותי ילדה תינוק פג בניתוח קיסרי חירום, התגרשנו. חמישה ימים לאחר מכן, אמא שלי נפטרה. מאז בעלי ניסה לחזור אלי. סירבתי. אבל בסוף אותו חודש גיליתי שאני בהריון ממנו ואצלנו אי אפשר להתגרש כשאת בהריון, כך שבפועל הגט שלנו לא צלח.
"חזרנו להיות ביחד, ומאז הבאנו שני ילדים לעולם. אני אוהבת אותו אבל מרגישה שזו אהבה חד צדדית. כל הזמן חסרה לי אהבה, תמיכה והקשבה מצדו. ואם זה לא מספיק, לפני חודש גיליתי שהוא בגד בי שוב והוא בכלל לא מביע צער על זה. אין לי משפחה, אחותי גרה רחוק ממני ואין לי מישהו שיכוון אותי. בבקשה עזרי לי".
את לא רכוש של אף אחד
עצם פנייתך אלי מעידה על כך שאת מתחילה להתעורר ומבינה שיש צורך בשינוי. קיים בך ניצוץ ורצון אדיר לחיים טובים יותר ועל כך קבלי חיזוק גדול ממני. העצות שלי אולי לא יהיו ישימות עבורך ממש עכשיו, אבל מי יודע? אולי עתידך יהיה נעים יותר. ברור לי שבגלל דתך ואמונתך וגם כי את עדיין לא עצמאית, את תלויה כרגע בבעלך בכל רמה שיש וזו שורש הבעיה.
בעבר נשים היו תלויות בבעל לחלוטין. הגבר הביא פרנסה, האישה גידלה ילדים ולכן גם אחוז הגירושים היה נמוך מאוד. אנשים סבלו בזוגיות שנים רבות אבל לא נפרדו. על מנת לשרוד את החיים המשותפים הלא פשוטים, הם פיתחו מנגנון הדחקה ושיכנוע עצמי ובנו סביב רעיון הנישואים ערך עליון מקודש שאסור לפרק.
אבל אנחנו לא בימים ההם יותר. היום נעשינו ליברליים יותר וטוב שכך. היום מותר להתגרש, ולפעמים אף רצוי. היום אושר האדם האינדיוידואל הוא הערך העליון המקודש. נשים עובדות, מרוויחות, מתפתחות, נחשפות, משכילות – מה שכמובן מאפשר לנו מרחב אפשרויות גדול ואומץ לחיות אחרת. אז נכון שהיד יותר קלה על ההדק וקל יותר לפרק אבל גם טוב שהשכלנו להבין שזוגיות זה יופי, אבל לא בכל מחיר.
ניכר מסיפורך שאת מאוד בודדה בזוגיות שלא קיימת בעצם. בעלך לא מחוייב לך והוא משוכנע שלא תעזבי אותו. הוא מבין שאת בכיס הקטן שלו, והוא צודק. את נשארת, מחליקה את הפינה ועושה עוד ילדים אולי מתוך מחשבה (כמובן שגויה) אך נפוצה שילד חדש יתקן אותכם. אך ההיפך הוא הנכון. בזוגיות רקובה, ילד יכול רק לדרדר יותר את המצב. מה שכן, תינוק חדש מעמיק את היתדות ומקשה עוד יותר על חופש הפעולה. ילד חדש אולי דוחה את תאריך הגט אך לא מפחית את הסבל ולא גורם לאושר בזוגיות.
בעלך חי חיים שלמים בלי דין ובלי דיין. זה ברור. אל תסכימי להישאר במקום הזה. השאיפה שלך צריכה להיות עצמאות, והיא תגיע רק כשתתחילי להתחזק בתוך עצמך. קומי, פתחי עיניים, צאי לעבוד. רק תקומתך תביא לך נחת. ותתפלאי, אבל רק אם תשני את דרכך – יש סיכוי לשיקום היחסים.
מבחינתי עבודה זה לא רק להביא כסף הביתה. זה לצאת החוצה, להיראות יפה בבוקר, למלא תוכן בחיים, לפגוש אנשים, להרחיב את מעגל החברים, להתפתח, להרחיב אופקים, להיות קיימת, ללמוד להעריך את עצמך, להפוך לשווה בין שווים, ועל כל זה גם להרוויח כסף. היי אמיצה ויכולה ומסוגלת לעמוד בזכות עצמך ולצאת לחיים אחרים. דעי שאין סיבה בעולם שתהיי רכוש של מישהו, שתהיי כלואה ביחסים משפילים, ושילדייך יראו ויעתיקו מודל עלוב של חיים. בהצלחה!
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com