"שמי מנשה (שם בדוי). אני כבר לא ילד. אני נשוי 35 שנה. לאחרונה חליתי ואני ממש מוגבל. אני כבר לא מה שהייתי. אני לא עובד כבר שנה. אני מדוכא. חלש.
"הבעיה שאשתי לא מבינה אותי ורודה בי. כל משפט שלי היא קוטעת, כועסת, מתלהמת, ברוגז ימים. אני ממש נזהר ממנה והפכתי לשתקן, חנפן. היא מזלזלת בכל מה שאני עושה או אומר. זה קורה גם ליד אנשים וגם ליד הילדים שלנו, שהם אנשים בוגרים מעל 30.
"היא אמא טובה והילדים אוהבים אותה. הם לא אוהבים את ההתנהגות שלה כלפי. הם מעירים לה על היחס שלה אלי אבל זה עוזר בדיוק לחמש דקות.
"אני כבר שנים מאיים שאעזוב אותה אבל אני לא באמת הולך והיא כבר יודעת שאני נובח ולא נושך. אני מת להיפרד ממנה אבל אני לא יכול לחיות לבד. אם הייתי יותר צעיר ובריא הייתי מעיף אותה לכל הרוחות.
"אין לי אומץ לעשות מעשה דרסטי.
"האם יש פתרון?".
לא מצב חדש
מנשה היקר,
הטור לא מחליף טיפול מעמיק וטיפול מעמיק לוקח זמן. בתשובתי לפונים אלי אני מתמצתת את הפתרון לבעיה ונותנת חומר למחשבה ויעד שמומלץ להגיע אליו. איך להבשיל לשינוי ואיך להתגבר על פחדים ואיך להגיע אל היעד, זה כבר על ספת המטפל. 700 מילים בטור זה הטפטוף הראשון אחריו צריך לבוא המבול.
לפני כמה שנים הייתה תוכנית רדיו עם הפסיכולוגית ורדה רזיאל ז'קונט והיא הייתה אומרת "תזרוק אותה/ו". באינסטינקט הראשוני גם אני רוצה לומר לך "תזרוק אותה", אבל מניסיוני אני מבינה שזה אף פעם לא כזה פשוט.
35 שנים ביחד, רכוש משותף, ילדים, נכדים, גיל לא צעיר, בריאות לא טובה כל אלה באמת מהווים מכשול לפרידה ומגבירים את החרדה משינוי. ובכל מקרה לפני שנפרדים וזורקים הכול בודקים האם יש עוד משהו שאפשר לשפר.
הקשר בינכם הדרדר לפני הרבה שנים. המצב הזה לא חדש וגם אז שהיית צעיר ובריא לא עזבת אז קל וחומר שעכשיו אתה חרד יותר מהרעיון הזה. וזה בדיוק מה שאשתך גם יודעת עליך ולכן היא מתייחסת אליך כמובן מאליו, כאל חלוש. היא "מכה" בך ואתה מתנצל, רועד מפחד. היא רואה את חולשתך בברור ושם היא מכה, היא איבדה את הסבלנות אליך. שהיא איתך היא מרגישה החזקה ואתה הרפוס. זה המקום שלקחתם הקשר לפני הרבה שנים ואז זה רק החריף.
אשתך מרשה לעצמה לזלזל בך כי אתה מאפשר לה ונשאר איתה עושה קצת שרירים ומיד מתקפל. אתה רק מאיים וכך זה כבר שנים על גבי שנים. האיום שלך לא מזיז לה אפילו ריס. היא כל כך בטוחה במעמדה ומקומה שאין לה בעיה לרדות בך ומשתמשת בך כפח הזבל לכל תסכוליה שלה.
אל תתבלבל, אשתך חזקה רק עליך. את הכוח היא שואבת ממך. היא מרגישה שאתה תלוי בה. אבל אם פעם אחת לא תאיים אלא תבצע, תלך מהבית לזמן מה, אז היא תבין שאתה רציני
אל תתבלבל, אשתך לא חזקה כמו שאתה חושב שהיא. היא חזקה רק עליך. את הכוח היא שואבת ממך. היא מרגישה שאתה תלוי בה. אבל אם פעם אחת לא תאיים אלא תבצע, תלך מהבית לזמן מה ותוכיח לה שאתה לא סמרטוט, פשוט תעלם, תתאדה, למרות שאתה מפחד מהלבד ומהבדידות, הו אז היא תבין שאתה רציני, שהפסקת לקשקש והתחלת לעשות. אין לי ספק שהיא תעריך אותך יותר. גם היא לא מוכנה לפרידה, עובדה שגם היא לא עזבה מעולם. היא תכנס ללחץ, היא לא מצפה לאקט כזה מצידך. גם היא כבר לא ילדה והזדקנות לבד לא ממש קוסמת לה.
אל תשכח שתמיד יש סיכון (במקרה שלך נראה לי שקטן מאד) שהיא תנצל את המומנטום ותרצה באמת להיפרד ולא לחזור אליך. זה סיכון שאתה לוקח. אבל בחיים יש סיכונים שכדאי לקחת על מנת לשנות, לזוז קדימה ולהתפתח.
זה או להישאר ככה או לעשות מעשה שיזעזע את הנישואים. ההחלטה בידיך.
היתרון הגדול הוא שכאשר תחזור הביתה (ביוזמתה כמובן), ואני מניחה שזה יקרה אחרי כמה ימים שלא תהיה בבית, המעמד שלך ביחסים עם אשתך ישודרג. הפעם היא תדע שאתה לא מוכן ליחס משפיל ושיש לך את היכולת והאומץ לא רק לנבוח אלא גם לנשוך ולנשוך חזק.
גם אתה תעריך את עצמך יותר אם יהיה בך הכוח לעשות מעשה. בפעם הבאה שאתה מרגיש מושפל תארוז מזוודה וקח לך חופשה מהשגרה ופשוט תעלם. תן לה לחשוב שעזבת. שהיא לבד. הרי גם היא זקוקה לקשר איתך וכנראה לא תוותר.
אמנם אתה תלוי בה אבל היא תלויה בתלות שלך אליה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com