"הגרוש שורץ בבית שלי ולא נעים לי לפגוע בו"

נתן ורונית הם זוג בשנות הארבעים לחייהם, נשואים 10 שנים עם 2 ילדים, ממעמד סוציואקונומי גבוה. על פניו הם נראו זוג רגיל ותקין -  אף אחד לא שיער שהם יפרדו.

גם רונית לא שיערה שזה יקרה לה והיא התלבטה הרבה עד שזרקה לאויר את המילה "גט". הם נפרדו וחזרו כמה פעמים במהלך השנתיים האחרונות עד שרונית הבשילה למהלך אבל נתן לא רצה להתגרש. הוא ניסה לעשות הכל על מנת למנוע את הצעד הגורלי.

"לא התגרשתי בגלל בגידה או אלימות, פשוט הפסקתי לאהוב את בעלי", מסבירה רונית. "לא בא לי להיות איתו, לא בא לי סקס איתו, אני מרגישה שאני מבזבזת את ימי לריק". רונית רצתה חופש והעדיפה לחתוך כשהיא צעירה ותוססת.

אלא שאז התגלתה בעיה אחרת. "פתאום הוא התאהב בי", היא מספרת. "שנים היה מרוחק ולא מעורב ופתאום כשרציתי ללכת הוא עמד על רגליו האחוריות. אבל לא עזר לו כלום - רציתי וביצעתי".

נתן עבר לדירה אחרת בעוד שרונית נשארה בדירה עם הילדים. "אני מאד גמישה איתו בכל נושא", היא מעידה. "הוא יכול לבוא לראות את הילדים ולקחת אותם מתי שהוא יכול ורוצה. גם על מזונות ויתרתי כי לא רציתי להלחיץ אותו ולפגוע בו מעבר לפגיעה שכבר נעשתה מעצם הפרידה".

אבל מרוב נחמדות רונית מרגישה שהיא בבעיה. בעלה לשעבר פשוט לא מפסיק לבוא אליה הביתה. "הוא פותח את הדלת עם מפתח שנשאר בידיו ומתנהג כבשלו", היא מספרת. "הוא מחכה לילדים גם שהבית ריק. אוכל, מתקלח ורובץ לי על הספה. זה קורה הרבה מאד כולל שבתות ואין לי פרטיות. אני לא רוצה לפגוע בו שוב אז אני לא אומרת כלום אבל זה מאוד מרגיז ואני לא יודעת מה לעשות עם זה".

אמת קשה עדיפה על שקר יפה

לפעמים הרצון למנוע פגיעה פוגע אף יותר. המנעות מביאה איתה שתיקה רועמת ומתחים, ובכך משיגים פעולה הפוכה. זה יפה שרונית מצד אחד לא רוצה לפגוע אך זאת לא באמת הסיבה. הפחד שלה וחוסר הרצון שלה להתמודד עם תגובה של הנפגע היא הסיבה האמיתית שרונית לא מתעמתת עימו ולא הדאגה הטהורה אליו.

הרי מלכתחילה אי נוחות, חוסר כנות, היעדר תקשורת או תקשורת שיקרית היו הגורמים העיקריים לכשל ביחסים ולכן מה שצריך עכשיו זה תקשורת כנה. אמת קשה עדיפה על שקר יפה.

אין מנוס מלדבר על זה והנושא לגיטימי בהחלט. נתן חייב להבין איפה הוא חי, מה מיקומו, ורונית חייבת לחדד את הנושא.

מנגד, נתן הוא לא האשם היחיד ורונית צריכה להבין שהיא שותפה מלאה למה שקורה. היא לא סימנה  את גבולותיה ולכן הם פרוצים. נתן לא מפנים את הגירושין באופן הפיזי שלהם שמשמעתו נתק זוגי ורומנטי ועדיין חי בתחושה שהבית עדיין גם שלו. השהייה בבית מרגיעה אותו ומנחמת, אבל זה שייך לו. רונית צריכה לפעול  בעדינות וברגישות אך באסרטיביות, ולסמן לו מה את רוצה.

על מנת לא לפגוע ביחסים של נתן עם ילדיו רונית צריכה כמובן להמשיך לאפשר ביקורים אך במסגרת שאינה פוגעת בפרטיותה. הדבר הזה צריך להיאמר תוך הבנה שהוא בבעית הפנמה של המצב וחלילה לא בתוקפנות, האשמות והקנטות .

רונית צריכה להסביר לו שהיא מאד מרוצה מיחסיו עם הילדים ואפילו מקדמת בברכה כל מפגש כזה אך בינהם זה נגמר ופרטיותה חשובה לה. מעבר לכך שהיא אם ילדיו וזה מצב שהתקיים לנצח נצחים, היא גם אישה שהחיים עוד לפניה והיא חפצה למצותם.

רונית צריכה לקחת אחריות על החלק שלה, על הרצון שלה ללמוד לתקשר ולהציף ולהפסיק ללכת על ביצים ולסבול, להפסיק לרצות ולעשות דברים שהיא לא באמת רוצה והעיקר להיות נאמנה לעצמה. השיחה צריכה להתנהל בנעימים ורונית צריכה להבהיר שלא קל היה לה לבוא לשיחה הזאת וכוונתה אינה זדונית, אבל המסר שצריך לעבור הוא: "אתה יכול לבוא לכאן ואתה רצוי אך ורק בתיאום מראש".

למרות זאת, גם אם היא תעשה הכל בעדינות יש לקחת בחשבון את העלבון של נתן ואת הכעס שאולי יצא ממנו. רונית צריכה להבין שהוא במקום חלש וחשוף ותגובותיו בתקופת הכאב קיצוניות מתמיד, ולכן צריך לשמור על קור רוח וחום בלב ולא להיגרר למתקפה או לויכוח. צריך לתת לו לפרוק ולהמשיך בטונים רכים ומכילים. אולי יקח לו זמן לעכל אבל העיקר שהמסר יעבור חד וברור.

ההקלה שתהיה לרונית אחרי השיחה תלמד אותה שתקשורת פתוחה ורגועה ואמירת האמת שלה וברוך הם הלבנים החזקות לבניית קשר איכותי וטוב. עם הגרוש,עם בן הזוג, עם הילדים, עם החברים, עם הקולגות, עם הבוס, עם ההורים, ובעצם עם כל אחד.

לחיות בחופש זה אומר לדבר פתוח ולהפסיק להימנע.

• גירושים
• יעל ברון