"20 שנה אני נשוי. מתוכן 15 שנה אני מתמודד עם אישה שלא אוהבת סקס ולא מוכנה לעשות מחוות. אנחנו שוכבים מידי פעם אחרי לחץ ממני. בכל זאת יש לנו שני ילדים שלא באו מהחסידה. אבל ככל שעבר הזמן הכמות ירדה. גם האיכות לאור כל זה לא מדהימה.
"כל השנים אני מנשנש מהצד. לא רציתי לבגוד, לא ככה ראיתי את חיי הנישואים שלי אבל אני זקוק לסקס, למגע. מצטער. אולי זה לא יפה אבל זה מה שרציתי ועשיתי. אני מתחיל להרגיש שנמאסו עלי החיים בזיוף והשקר הזה.
"אני בדילמה קשה. יש לי אישה טובה, אמא טובה. הבית תמיד מושקע, תמיד יש מה לאכול. אבל בינינו יש מרחק. אני מתוסכל וכעוס רוב הזמן והיא פיתחה אדישות אלי. האווירה בבית לא נעימה והכל כי אני לא מקבל יחס פיזי ותשוקה. לא נשיקות ולא חיבוקים, לא סקס שזה קריטי לי, כבר אמרתי.
"אני בן 45 מטופח, שומר על עצמי, אוכל נכון ועושה ספורט. תמיד הייתי חביב הבנות. הולך לי עם נשים. אני מבוקש ורק בבית אני מרגיש שאני לא שווה ולא מושך. אני שואל את עצמי כל יום האם זה לא בזבוז של חיים שלמים להישאר איתה. משעמם לי וכיף בבית אני מזמן כבר לא זוכר. אני צמא לאהבה וריגושים ואני נמצא כבר שנים במקום שמכבה אותי.
"אני מבואס מכל המצב.
"זה לא שלא נלחמתי ורציתי שינוי. אני לא כזה שמוותר בקלות. ניסינו טיפול מיני/זוגי/ אישי. הכל. היא לא רוצה סקס. היא אמרה בפירוש שהיא שוכבת איתי פעם בכמה חודשים כדי לסתום לי את הפה לעוד כמה חודשים. היא לא נהנית ולא בא לה באופן טבעי לעשות דבר שאין לה עניין בו.
"אני לא יכול להכריח אותה לאהוב אותי או לחשוק בי. אני יכול לעשות בחירה. ואני תקוע. לא זז".
לכל בחירה יהיה מחיר
שוב סיפור שנוגע בקונפליקט השכיח בין המשפחתיות - המסגרת הנוחה והזוגיות לבין האני הפרטי האינדיבידואלי עם הרצונות האישיים והלגיטימיים. משבר גיל 40 כבר מזמן עבר את ה 40. היום זה מגיע ב 50. השאלה הנצחית "מה עשיתי עד היום? האם אני מאושר ושמח בחלקי? האם בגלל סקס שווה לי לפרק הכל וללכת ללא נודע? האם אני אצטער על מה שלא עשיתי? על זה שנתקעתי במקום שאני כבוי. האם אני מפספס את כל החיים?".
אלה שאלות המשבר.
הלב אומר שאין לך מה להישאר עם אישה שלא רואה אותך ואת צרכיך. טובה ככל שתהיי חסר מרכיב חשוב ועיקרי. חיבה. אחרי שנים של ניסיונות לשפר שעלו בתוהו עכשיו תור המעשה.
בזוגיות איתך היא לא משקיעה. לגיטימי לגמרי לרצות ללכת ולמצוא חיים שממלאים אותך ומספקים אותך. יש לך את כל הסיבות (אפילו ההלכתיות) ללכת. מגיע לך יחס אלמנטרי שאתה לא מקבל במקום שאמור לחבק אותך. עד היום לא עשית מעשה. קיטרת ונשארת. כעסת ונשארת. הוזנחת ונשארת. זה אתה שמסמן לאשתך שאתה ממנה לא זז ולא משנה מה. אולי הגיע הזמן לזעזע את הזוגיות. להפיל פצצת סירחון בבית. לדבר על הפיל ולקרוא לו בשמו המלא. להציף מול אשתך את החוסר בבית שגורם לך למחשבות גירושים, פירוק החבילה, פרידה.
מגיע לך יחס אלמנטרי שאתה לא מקבל במקום שאמור לחבק אותך. עד היום לא עשית מעשה. קיטרת ונשארת. זה אתה שמסמן לאשתך שאתה ממנה לא זז ולא משנה מה
ההחלטה היא רק שלך. והאחריות על מה יקרה בחייך היא רק בידך.
להתגרש זה צעד גדול. זה פירוק הסטטוס קוו, יציאה מהמקום הידוע והבטוח. זה שינוי קונספט משפחתי שגם הילדים למרות שהם כבר בוגרים יצטרכו לעכל ולהתרגל למשהו האחר. לא בהכרח זה יהיה פחות טוב ולפעמים זה אפילו טוב יותר. זה ללכת אחורה מבחינה כלכלית, להתחיל קשרים חדשים מההתחלה, ללמוד להיות לבד, לישון לבד, לקנות לבד, לאכול לבד (לפחות בהתחלה). השוני הוא גדול.
השאלה שלך לעצמך צריכה להיות "האם אני מסוגל למעבר הזה? האם אני ממשיך ככה עוד שנים?". אם התשובות שלך ברורות לך אזי זה הזמן להדליק מנועים ולבדוק מה אשתך חושבת על המחשבות החדשות של בעלה. האם היא נבהלת מהרעיון ואולי כשתרגיש את האובדן היא תתעורר או אולי דווקא הפוך. תשמח שאתה מעלה סוגיה שהיא כבר חושבת עליה הרבה זמן לפניך ורק מחכה שתלחץ על ההדק.
לפני שאתה ניגש לשיחת "יחסינו לאן" תהיה מוכן לכל תרחיש. שים לב שאלמנט ההפתעה לא ייפול בסוף עליך.
תפעל רק כשאתה מרגיש מוכן, בשל ויציב ולא כיציאה ספונטנית ואימפולסיבית ברגע של כעס. קח בחשבון שהתוצאות הן הרות גורל שישפיעו על כל המשך חייך.
אם לא טוב לך עכשיו אז כל שינוי הוא סיכוי לשיפור.
>>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com