אריק היה נשוי במשך 28 שנים לנירית. יש להם שני ילדים בוגרים ונכד אחד. לפני שלוש שנים, כשהייתה בת 48, נפטרה נירית מסרטן. בפגישה איתי, הוא מספר על הקשר שהיה להם. "הכרנו בתיכון, והתחברנו. ומשם המסלול היה ברור. אם להודות על האמת, אני לא בטוח בעצם בכמה אהבה הייתה בינינו. היינו צעירים ותמימים, וזה היה מסוג החיבורים הטבעיים של הדור ההוא: פשוט מתחתנים, בלי סיבוכי נפש. בנינו בית, גידלנו ילדים, חיינו חיי שגרה משעממים כמו כולם ומעולם לא חשבתי על גירושים. אמנם לא הייתי הכי מאושר (זאת אני יודע לומר בדיעבד) אבל חייתי, וזהו. זה מה שידעתי על חיי נישואים – משעממים ככל שיהיו, אנחנו ביחד עד המוות. אבל לא התכוונתי שהמוות יכה בנו בגיל כל כך צעיר.
"אבל זה קרה. נירית חלתה, וכעבור חודש בלבד נפטרה. כולנו היינו בהלם. בכינו שבועות, אבל הזמן הקהה את הכאב והחיים המשיכו. הייתי עסוק בטיפול בבני המשפחה ולא חשבתי על בת זוג חדשה, עד שהכרתי את ענת.
"לא יכול לומר שהתאהבתי בה קשות אבל היא נעימה לי. אנחנו מבלים וצוחקים והיא עושה לי טוב. בהתחלה לא לקחתי אותה ברצינות רבה, אבל אחרי תקופה היא ביקשה יותר הכרה. רצתה לישון אצלי ולהכיר את ילדיי. אני העדפתי להשאיר אותה מחוץ למשפחה. היינו מבלים רק אצלה ומחוץ לבית. לא רציתי שהיא תבוא אליי, לבית שהיה שלי ושל אשתי המנוחה. הכל נשאר בו כמו שהיה - המיטה, הסלון, כלי המטבח ואפילו ארון הבגדים. את ענת הסתרתי מהילדים. הם אמנם ידעו שהיא קיימת אבל לא דיברנו על זה. הבנתי שהם לא יקבלו אותה ולא רציתי להכאיב להם.
"המצב הזה נמשך כבר שנה, שנה שאני עם ענת וקשור אליה. אני מרגיש בשל עכשיו להתקדם. אני רוצה להביא אותה לארוחה משפחתית, אבל חושש מהתגובות ומהתנגדות".
נירית איננה אבל נשמתה צרובה בלבך
ראשית אני משתתפת בצערך על מות אשתך בטרם עת. אבל על זה אין לנו שליטה, אלא לקבל את הגורל ולבחור בחיים. את ענת פגשת כשאתה אלמן אבל עדיין נשוי מאוד בראש. אמנם נירית איננה אבל נשמתה צרובה בלבך ואתה לא משחרר. יש בך המון רגשות אשם מול עצמך ומול המשפחה ולכן קשה גם לך להכניס את ענת פנימה.
במותה, הפכה נירית לקדושה והבית הפך למקדש לזכרה. 3 שנים אחרי, וכפי שאתה מסביר, אתה מתחיל לעכל את אובדנה ומפנה מקום לאישה חדשה. ענת לעולם לא תהיה נירית, והיא לא בתחרות. ענת אינה אם ילדייך, ולעולם לא תהיה שוב משפחת הבסיס הראשוני. כבודה של נירית לא ייפגע אם תהיה שוב בזוגיות טובה, או אם תפנה את הבית מחפציה.
בכל אובדן, יש זמן מסויים ותהליך הבשלה להמשיך ולהנות מהחיים וכמובן לאהוב בלי נקיפות מצפון. את המקום הזה עוד לא שחררת ולכן אתה גם כל כך חושש מתגובת ילדייך. אתה לא מספיק סגור, חתום וחזק עם ההחלטה שענת ראויה ועם הזיגזוג הזה אתה בא מול ילדיך. הכל יעבור בשלום רק כאשר אתה תהיה נחוש ותשדר ביטחון מלא בקשר עם ענת. ההיסוס שלך יעבור בשפת הגוף ובתקשורת הלא מילולית יעבור מסר שאתה חושש, מפחד וחלש. ילדייך יזהו את ההיסוס וייכנסו בסדק ואולי ישפיעו עלייך בהתנגדותם. ואולי הם דווקא יקבלו את זה כבוגרים המבינים שזוהי דרך טבעית להמשיך ויפרגנו לך. תתפלא אבל יש לך שליטה על התגובה שלהם. תחליט שאתה חושף את ענת ולך על זה בלב שלם צעד אחר צעד. אז לא יהיה ספק ולא תהיה אפשרות להביע התנגדות. זה יקרה בתהליך איטי ועם הרבה כנות.
חבל יהיה לאבד את ענת ולהיכנע ללחץ המשפחה (אם בכלל יהיה כזה). ענת רוצה להתקרב לעולם שלך ואני מאוד מבינה אותה. לפי דברייך, היא טובה בשבילך. זה לא מובן מאליו שיש מישהו בחיים שלנו שעושה לנו טוב, מישהו שאוהב ודואג זה מוצר יקר. אתה אדם בוגר, אתה האבא, ראש המשפחה ואתה המחליט היחידי על מהלכי חייך. החיים הם שלך, כולם מסביבך הם אנשים בוגרים, בעלי משפחות וקשה לי להאמין שלא ישמחו בשבילך. יש לך עוד שנים רבות לחיות - הרם את הראש ותודה על מה שיש לך, ולמרות הכל זה לא מעט.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il