"אתחיל בזה שמעולם לא היו לנו יחסים טובים. אנחנו נשואים שנתיים. מבחינתי זו הייתה פשרה. בגיל 32 הכרתי אותו ומאד רציתי להתחתן ובעיקר להספיק לעשות ילדים. ידעתי כבר אז שהוא לא בדיוק הטיפוס שלי אבל הוא רצה אותי והחלטתי שאני הולכת על זה.
"מיד אחרי החתונה הריתי ונולד לנו תינוק מתוק. הייתי מאושרת ולא עניין אותי מצב היחסים. הרגשתי ניצחון שיש לי ילד. כל כולי עסקתי בטיפול בילד. לא עבדתי כל התקופה ובעלי פרנס יפה וכך זה עבד. אני בבית עם הילד ובעלי כל היום עובד עד הערב. בקושי תקשרנו. הוא היה מגיע, אוכל ורואה טלוויזיה. אני ב-21:00 כבר מעולפת במיטה. ידעתי שהקשר לא יחזיק הרבה ולכן התחלתי ללחוץ על עוד ילד. חשבתי שאם כבר להיות גרושה אז שזה יהיה עם שני ילדים. ברוב תמימותי חשבתי שאולי אם נהיה משפחה גדולה זה ישפר את היחסים בינינו.
"בעלי התנגד מאד לילד נוסף. התינוק שלנו היה בן שנה ואני לחצתי בלי להרפות. היו על זה הרבה ריבים וויכוחים ובסוף 'ניצחתי' ונכנסתי להריון. הוא איכשהו בלע את הגלולה המרה ואפילו התחיל לגלגל בראשו את העתיד עם שני ילדים קטנים. אמר לי: 'זה מה שרצית? יופי. ממילא את מגדלת ומתמודדת עם הכל'.
וכאן חלה תפנית משמעותית.
באולטרה סאונד הרופא ראה שני עוברים. תאומים. אז יש תינוק בן שנה בבית ואני עם תאומים ברחם. עוד שני בנים. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אבל קיבלתי את הגזרה, זה מה יש. אני כן אבל בעלי ממש לא. הוא התחרפן. השתגע, ימים שלמים לא דיבר איתי. ממש שנא אותי. קיטר והתלונן בלי סוף. והאשים אותי בכל.
"אני צריכה ללדת עוד חודשיים ובעלי פשוט קם והלך. ארז מזוודה, השאיר לי כסף ויצא. הוא רוצה להתגרש. שלח לי בוואטסאפ. 'זה גדול עליו', כתב.
"בית עם שלושה תינוקות ואין אהבה בין ההורים זה קושי של ממש. אני מצלצלת אליו כל יום, מבקשת שיחזור. והוא לא רוצה. אמר שישלם כל מה שצריך אבל הנישואים נגמרו.
"איך ממשיכים מכאן? אני חושבת שאני צריכה עזרה".
מחיר שצריך לשלם
יקירתי,
את אכן זקוקה לעזרה. גם עזרה פיזית עם הילדים וגם כמה שיחות עזרה, מיפוי וחיזוק.
הכל אצלכם התחיל עקום והמשיך עקום. אני מבינה את הרצון שלך בחתונה ומיד ללדת ילד. בגיל 32 זה באמת בוער מבפנים והזמן רץ. זה היצר שדיבר ולא ההיגיון. ולכן אי אפשר לשפוט אותך על כך. אבל האחריות עליך וידעת זאת מראש.
התחתנת כברירת מחדל עם גבר שלא היית מחוברת אליו ולא מאוהבת. רצית משפחה ובעיקר ילדים. קיבלת מנה יפה.
ברור שרצוי שההחלטה על הרחבת המשפחה תהיה משותפת לשניים ולהביא ילדים מאהבה וחום זה האידיאל אך לא תמיד זה לפי הספר והחוכמה להבין ולהיות מוכן גם לתרחישים אחרים.
התעקשת על עוד ילדים למרות התנגדותו של בעלך, למרות יחסים עלובים בבית וזה המחיר שעליך לשלם. כן, יהיו לך כמה שנים לא קלות אבל אחר כך זה יהיה דבש.
דבר ראשון, תפסיקי לצלצל ולהתחנן לבעלך שיחזור. זה רק שם אותך במקום של דחייה ומוריד אותך למטה, מרוקן אותך ומשפיל. דעי שהצער שלך הוא לא על בעלך אלא על החלום המשפחתי שנשבר. על מסגרת שרצית ולא יצא. בעלך, לפי דברייך, הוא אצלך שחקן משני לגמרי. תורם הזרע ולא אהבת חייך ששבר את ליבך. לא עליו את מתאבלת. שתביני את זה זאת תהיה הקלה. חלמת על משפחה שמחה ושלמה אך חטאת למטרה. בגילך כבר רצית את ה"סידור" והתפשרת על פרט בסיסי ואקוטי. וזה בסדר, אז זו הייתה הבחירה שלך למרות כל הנורות שדלקו לך ולכן אין לך את מי להאשים. את במרכז. רק את.
עכשיו יש לך מצב נתון בלתי הפיך ויש לו גם יתרונות. עוד דקה וחצי את אמא לשלושה. סגרת את הפינה של הילודה ועוד מעט תתפני למצוא אהבה. הו אז זאת תהיה בחירה טובה יותר ולא מתוך לחץ החצוצרות והשחלות
אל תמנעי מבעלך את הקשר עם הילדים ואל תיכנסי לכעסים ונקמות. טובת הילדים זה מה שקדוש.
עכשיו יש לך מצב נתון בלתי הפיך ויש לו גם יתרונות. עוד דקה וחצי את אמא לשלושה. סגרת את הפינה של הילודה ועוד מעט תתפני למצוא אהבה. הו אז זאת תהיה בחירה טובה יותר ולא מתוך לחץ החצוצרות והשחלות.
הסיבוב הזה בחייך הוא שיעור. כל מה שקורה לנו גם הוא כרוך בעוגמת נפש, מצוקה וקושי הוא שיעור לחיים. עוד חוויה ללמוד ממנה ולא להיות קורבן של החיים אלא אישה חזקה שאחראית ומחויבת למעשיה והחלטותיה. אין דרך טובה מזאת לחיות את החיים.
אני לא מספיק מכירה את כל הסיפור שלך ומה קרה לך עד שהכרת את בעלך ומאיזה רקע משפחתי את מגיעה, פרטים שבוודאי היו נותנים לי תמונה רחבה יותר. טיפול זה לא טור ב-mako. טיפול זה תהליך בשיחות של שעה בשבוע, עם תובנות ולמידת "שפה" חדשה לחיים עוצמתיים, איכותיים ומשופרים יותר.
ובהיבט הפרקטי אני מקווה שיש לך הורים וחברים שיעזרו ויתמכו בשלוש שנים הראשונות. אחר כך תהיה אמא יותר מיומנת, פחות מבוהלת וזה לבטח יהיה קל יותר.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com