"היי יעל!
אני ובעלי נשואים כבר מעל 10 שנים, יש לנו שני ילדים נפלאים ובגדול אנחנו זוג טוב ויציב. אני אוהבת אותו ואת חברתו, מצחיק ונעים לנו יחד.
הריבים המרכזיים שלנו סובבים סביב נושא אחד קבוע: בעלי מגיע מבית מרוקאי טיפוסי ומסורתי מעיירת פיתוח, ואילו אני קיבוצניקית מהמרכז. באופן קבוע אני מרגישה שהוא פרובינציאלי, שהמשפחה שלו פרימיטיבית. הם אנשים מקסימים עם לב זהב והורסים מצחוק, אבל ההרגלים שלהם מבחינה משפחתית הורגים אותי: אבא שלו בחיים לא קם להכין לעצמו כוס קפה. הוא לא נגע במחבת בחיים בבית שלו, ובכל ערב כשהוא חוזר מחכה לו ארוחה חמה שאשתו, שהיא מורה בתיכון במשרה מלאה וקורעת את התחת בעבודה, מכינה לו מדי יום. הם לא שומרים אוכל למחר אלא הכל חייב להיות טרי יום יום.
אני מכבדת אותם, שיחיו איך שהם רוצים, אבל אני בשום אופן לא מוכנה לחיות כך ולחנך ככה את ילדיי. בעלי חושב שהוא יכול לשבת ואילו אני אתרוצץ, אעשה כביסות ואבשל. הוא נותן יד בבית, רק כשאני מבקשת, וסבור שהוא "עוזר", ואילו אני חושבת שהוא צריך להיות שותף מלא.
כמובן שעם השנים התאמנו את עצמנו זו אל זה, והוא הרבה יותר מעורב מאבא שלו, אבל עדיין יש לנו הרבה חיכוכים בנושא.
איך פותרים פער כזה גדול בין מנטליות שונה של בני זוג?
נטע".
את האמת, האם את מזלזלת בבעלך?
שלום לך נטע,
תיארת בפניי זוגיות טובה, בסך הכל: הולך טוב חוץ מבעיה אחת. מנטליות אחרת. כן, תרבויות שונות, התנהגות שונה. אנו מביאים לתוך הזוגיות הרגלים ואמונות מבית אבא, וכל אחד והאבא שלו. וכן, יש הבדל בין מזרח למערב. זו עובדה גאוגרפית.
בהרבה מקרים אנו מעתיקים דפוס התנהגות שאנו בעצם לא סובלים. בהחלט יש מקום לשיפור, לתיקון ולפשרה. ככה זה ביחסים: כל אחד מגיע מחינוך כזה או אחר, אבל בני הזוג צומחים ביחד, מפרים אחד את השני, מלמדים תוך כדי ליטוף. רק ככה זה עובד.
בעלך יושב כמו מלך ומצפה שתשרתי אותו, וזו אכן העתקה שלו מבית הוריו, אבל כאן את נכנסת לתמונה. הבעיה היא, בעיניי, שהדפוסים שאת הבאת מהבית נראים לך טובים יותר, מתורבתים יותר ונכונים יותר, שלא לומר מפותחים יותר. הדגש הוא על יותר, וגם בעלך שומע את הצליל הזה מקולך - ולכן יש לו התנגדות לבקשות שלך.
זה לא רק בעלך - ככה זה בני אדם. הרי כל חיינו אנו אנשי מכירות. החיים מלמדים אותנו כיצד להשיג דברים, ואנו יודעים שלא נקנה דבר ממי שמעליב אותנו. בעלך מרגיש את חוסר סבלנותך אליו, את הטון הצורמני, העוקצני והמתנשא בקולך, והוא נסגר ומתווכח. הוא מגן על מעמדו, על עצמו, הוא מבוצר, נעול. נעלב בכל יום מחדש.
חצי מהאחריות היא שלך
בידיך לשנות את זה. הבסיס ליחסים טובים ועמוקים הם כנות ושיחה פתוחה. העובדה שהתחתנתי לא אומרת שאני חייבת לאהוב בבעלי את הכל: כולנו אנשים שונים, שחושבים שונה, שבאנו ממקומות שונים. ככה זה. הגדולה היא לשפר ולהצמיח אחד את השני, להכיל גם את התקלות הקטנות ולהפסיק להאשים. אם כל צד ייקח אחריות על החלק שלו במערכה ויבין את הטעויות של עצמו - יהיה מספיק טוב ונעים גם לכם, גם לזוגכם, גם לילדכם ולכל סובבכם. לזה קוראים מודעות עצמית.
בכל ויכוח, חילוקי דעות, ריבים או סיטואציות זוגיות אחרות שמעורבים בהם שניים, לכל אחד 50% אחריות. בדקו קודם את עצמכם. העולם הזה יהיה מקום הרבה יותר טוב לחיות בו.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il