דנה ואבי לא מסתדרים. כל היום ויכוחים וריבים קולניים על כל נושא אפשרי.
כשהם הכירו הם כבר היו בקצה הרווקות המאוחרת. היא בת 35 והוא בן 39. מבחינתה זו הייתה הרכבת האחרונה. לא אידאלי, אבל זה מה שיש כרגע. כך גם מבחינתו. אחרי חודשיים הם עברו לבית אחד והתוכנית ברורה: חתונה, ילדים ומהר.
שניהם כבר היו מפוקסים רק על הקמת משפחה ולא חיטטו יותר מידי בעומק הנפש. זו הייתה מבחינתם הזדמנות פז שחייבים לנצל, לא משנה מה ומו בפנים. הבעיות צצו מההתחלה. הוא אוהב לעשן והיא שונאת עשן, הוא אוהב להסתלבט והיא אוהבת פעילות, הוא פדנט והיא סופר בלגניסטית, הוא רוצה סקס כל יום והיא פעם בשבועיים וגם זה יותר מידי. המוקש הוא ששניהם אנשים מאד ביקורתיים ועל כל דבר יש פיצוצים. כל אחד מגיע מתרבות משפחתית אחרת לגמרי וכל אחד מושך לכיוונו.
הם מתארים לי את החיים שלהם. היא אומרת: "כל יום מתחיל בוויכוחים על כל דבר אפשרי, הוא מתעורר עצבני בבוקר ואני צריכה להעיר אותו לעבודה – הוא כמעט מרביץ לי. רבים המון על כסף, על סידור הבית, על כלים בכיור, על צורת לבוש, על כמות הסיגריות שהוא מעשן, על יעדים לחופשה ועל מה נעשה בחופשה והכל עם פערים עצומים". הוא רוצה לשכב על החוף והיא רוצה מוזאונים וחנויות.
שניהם מבוצרים בעמדתם. אף אחד לא מצליח לשכנע את השני. ההיפך קורה. הם באנטי כמו ילדים קטנים שעושים דווקא. הם יושבים מולי ולא מפסיקים להתכתש. לצעוק. לזלזל אחד בשנייה.
הקשר הזה הוא קשר שנוצר תחת נסיבות מסוימות ועל זה בסיס החיבור ביניהם. היתרון שלהם הוא שהם לא מוכנים לוותר על זה ונלחמים לשפר. הם רוצים כבר להיות הורים זה המניע המרכזי. ושזה המניע החיים הופכים לקשים.
לשחרר כדי להישאר ביחד
זוגיות היא אף פעם לא פרויקט קל. שני אנשים מעולמות כל כך שונים שנמצאים בחלל אחד, ושואפים לעשות את זה כל החיים. בלי גמישות והתחשבות זה גט בטוח.
החומרים הדרושים: גמישות מחשבתית, קבלת האחר, הפחתה למינימום את הביקורת המקטינה, את הצעקות, שיפור תרבות השיח, לקיחת אחריות על החצי שלך, הערכה וחיבה הדדית.
בעיה נפוצה אצל הרבה זוגות היא הרצון הבלתי פוסק לשנות את בן הזוג. את/ה לא מתקבל/ת כמו שאת/ה. "אני רוצה שתהיי/ה בדיוק כמוני, כי כמוני הכי נכון וטוב." אז זהו שממש לא.
אדם הוא אינדיבידואל גם הוא הוא נשוי הוא עדיין הוא. כל אחד הוא מה שהוא רגיל להיות. שינויים זה דבר נהדר אבל הם לא יכולים לבוא בלחץ ובשליליות, שינויים באים כשהאדם בשל להם ולא מואץ וחנוק. כל אחד בעולם עושה מה שהוא רוצה ועל פי רצונותיו ומעשיו הוא נמדד ונבחן.
שחררו את בני הזוג שלכם לעשות מה שבאמת הם רוצים. הרי כולם מבינים שדווקא ההתנגדות שלכם להרגלים ולהתנהגויות וההערות המחלישות והעויינות רק יחמירו את המצב ותגרום לרצון הקטן להתחזק, להוכיח שאני לא מתיישר/ת לפיך. מפעיל את האגו.
הוא רוצה לעשן, הוא ילד גדול, את לא אמא ואבא שלו והוא לא צריך את הערות שלך. את משאירה כלים בכיור? אין טעם להעיר לך
הוא רוצה לעשן, הוא ילד גדול, את לא אמא ואבא שלו והוא לא צריך את הערות שלך.
את משאירה כלים בכיור? אין טעם להעיר לך. לא על זה עומד העולם. זה לא הוכיח את עצמו. זה בדיוק המתכון להעכיר את האווירה.
אז מה כן?
כשהזוגיות עומדת על בסיס צר היא מועדת ליפול. אז דבר ראשון טיפול זוגי – תחזוקה שוטפת – ללמוד איך לנשום, להנות וגם לשרוד ביחד.
- לתת חופש לאדם להיות מה שהוא רוצה להיות מבלי כל הזמן לרצות לשנות אותו. לקבל את האחר, להתגמש. להתפשר, להתרכך.
- לבוא בחום וחיבה ורכות.
- לעודד תחביבים וספורט מבלי לתחום את הזמן שמוקדש לזה. לשחרר. נישואים זה לא בית כלא.
- כל אחד יתחיל את השינוי אצלו בפנים, מבלי לצפות שהאחר יתחיל שינויים לפניך.
- לשנן היטב וליישם - רק כשכל אחד ישכיל לקחת אחריות על ה50% שלו בעסקה ויזוז עם זה קדימה, רק אז יש סיכוי שזה יצליח.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת