זה התחיל כמו עוד סיפור של אהבה והמשיך ביחסים שהלכו ונשחקו, כמו אצל כולנו כמעט.
שי ומאיה הכירו בצבא; הוא היה קצין צעיר, היא הייתה פקידה בטייסת. הם היו יפים וצעירים: מאיה התאהבה בעדינות שלו ובטוב ליבו והוא אהב בה הכל. בעיקר את האהבה שלה אליו. היא הייתה משאירה לו פתקים קטנים של אהבה על דלת מעונות הקצינים והוא היה דואג לסנדוויץ' מושקע במשמרת הלילה שלה בלשכה. הכל היה מתוק מדבש. היה ברור שזה מסלול בטוח לחתונה. לה היה חבר או שניים לפניו ולו היו הרבה בחורות; הוא החליף אותן ללא הרף.
אחרי שנתיים של חברות צמודה הוא הציע לה נישואים לפי כל כללי הטקס: מסעדה, טבעת, נשיקה והרבה רומנטיקה. נשמע לכם מוכר? גם החופה ומסיבת החתונה עבדו לפי הספר.
כשהילדים גדלים, פתאום אתם שוב זוג
אחרי החתונה שי נשאר בצבא קבע ומאיה מצאה עבודה במשרד ממשלתי. המצב היה משביע רצון: הם לא היו עשירים אבל חיו טוב, בלי סערות, בלי מריבות. עבודה, בית, חברים וגם ביקורי הורים שלו ושלה. נעים.
כעבור שנה נולד בנם הראשון. מאיה היתה כל כולה באמהות ושי אהב לראות את ההתנהלות של אשתו הטריה מול הרך הנולד, את הרוך שלה כלפיו ואת ההתמקדות הבלתי מתפשרת בתינוק המתוק. שי היה מאושר ושלם עם הבחירה שלו; לא רק אישה יפה וחכמה, גם אמא נפלאה. ילד שני הגיח לאוויר העולם, ומאיה ושי הפכו למשפחה של ממש.
הם עברו לדירה גדולה יותר והתמקמו בשכונה נחמדה. איכות חיים. שי היה עסוק בעבודה ומאיה טיפלה בילדים. בערב היו מתקתקים מקלחות וארוחות כמו מבצע צבאי מדוייק ומתוזמן. צוות טוב.
כיום בנם הבכור בן שבע והצעיר בן חמש. הילדים כבר לא זקוקים לטיפול צמוד, הלילות שקטים ללא בכי של תינוק, ולשי ומאיה יש פתאום יותר זמן פנוי להיות יחד. אבל בשלב הזה נוצר הוואקום. הם כל כך חיכו לזמן הזה שיגיע והנה הוא כאן; הם יושבים בסלון, צופים באיזו סידרת טלוויזיה או סרט, ובמקום ליהנות זה מזה, שי נרדם בסלון ומאיה מבלה את רוב הלילות בלעדיו במיטה, מתוסכלת, כמהה לרומנטיקה ולאהבה.
אבל שי מגיע למיטה לפנות בוקר; ישן עוד שעתיים במיטה וקם לעבודה. פה ושם ניסתה מאיה ליזום אירועים רומנטיים כמו שהיו בתחילת דרכם: פתקים, ארוחות לאור נרות, סקס. שי הגיב בעצלתיים. הוא מעולם לא הגיב במחוות דומות, ומאיה לאט לאט הרפתה ממאמציה. אין ביניהם כמעט שיחות פרט לעדכונים שוטפים בעניין הילדים. הסקס שגרתי וקורה פעם בשבועיים במקרה הטוב, וגם זה על מנת לסמן וי ולאותת האחד לשניה שהנה, הכל אצלנו בסדר. חיים בשיגרה, הכל לכאורה נראה בסדר אבל בעצם לא.
הרומן התפתח, הבעל טמן ראשו בחול
כי מתחת לפני השטח, היחסים הפכו לשממה. מאיה ושי הפסיקו להקדיש תשומת לב האחד לשני כבני זוג. הם תפקדו במשך 7 שנים כזוג הורים והתפקוד הזה שאב מהם את כל האנרגיה שלהם. לכן, הם החליטו שצריך לרענן את היחסים עם בילויים. בשלב הראשון הם התחילו לצאת בערבים ברביעייה, יחד עם עוד זוג חברים.
מאיה נהנתה מהבילויים, שי פחות. הוא חוזר עייף מהעבודה וכל מבוקשו הוא להישאר בבית. "תצאי את, בלעדיי", הוא מציע למאיה באבירות, "תתאווררי לך ואני אשמור על הילדים". אצל הזוג השני האישה ויתרה על הבילויים, וכך קרה שמאיה ושלומי, חברו הטוב של שי, החלו יוצאים לבר בעיר, שותים קצת וחוזרים הביתה. זה הפך לבילוי דו שבועי. הם נהנו , היו צוחקים ומבלים, ובלי ששמו לב התפתח לו בית גידול מושלם לחיידק הריגושים.
מהר מאוד התפתח ביניהם רומן מתחת לאפו של שי, שלא חשד בדבר. מאיה והחבר הכי טוב של בעלה מצאו עצמם מאוהבים. כולם ידעו עליהם חוץ משי, שהמשיך לאפשר למאיה לצאת עם שלומי "להתאוורר" כי זה עושה לה טוב. זה יצא משליטה. הם החלו נפגשים יום יום. מאיה משאירה יותר ויותר סימנים מרשיעים אך שי המשיך לא לדעת, לא לחשוד בדבר.
בנקודה הזו מאיה הגיעה אליי. "אני לא יכולה להמשיך לחיות כך", היא אמרה לי. "הרומן עם שלומי כבר איבד מזוהרו, ועכשיו מרגיז אותי ששי טומן את הראש בחול. הוא ממש דחף אותי לזרועותיו של גבר אחר מתוך אמון עיוור, כאילו הוא לא מאמין שמישהו עשוי לחשוק בי. כאילו לא נשארתי אותה אישה סקסית גם בגיל שלושים ומשהו, אחרי שתי לידות ושמונה שנות נישואין".
אבל כאן הגיע הטוויסט בעלילה: בעוד היא מתלבטת עמי האם וכיצד לסיים את הרומן שלה ולהתוודות עליו בפני שי, מגיעה לשי הידיעה על הרומן ממקור אחר.
שי נפגע, כמובן, עד עמקי נשמתו מהבגידה הכפולה של אשתו ושל חברו הטוב. את שלומי הוא מחק מיד, ואז התכנס בעמדת הקורבן. הוא לא הצליח בשום פנים ואופן לראות את חלקו בהזנחת היחסים, ואת הניסיונות הנואשים של אשתו ללבות מחדש את תשוקתו כלפיה. מאיה ושי נפרדו ונשארו בקשר ענייני בלבד.
מה עושים? קודם כל, מחליטים להישאר יחד
מאיה בחרה בדרך הרסנית ביותר להתמודד עם "משבר 7 השנים" או "משבר העשור הראשון". עשר השנים הראשונות לנישואים רצופות בדרך כלל באירועים דרמטיים ומשמחים. אתם בעל ואישה טריים, אתם מתלהבים מהטייטל החדש, מתחדשים על השמות החדשים אישתי ובעלי, בונים קן, תינוקות ממלאים את הבית, לילות ללא שינה, עבודה משותפת בטיפול בילדים, שהופכים למרכז החיים שלכם.
במהלך התהליך האינטנסיבי הזה, שכחתם את עצמכם. נכנסתם למירוץ בלי לעצור, בלי להשקיע באהבה שלכם, בחיבור, בתשוקה. הכל הופך למובן מאליו, כל אחד מרוכז בעצמו. שיגרת היום מכרסמת אתכם ואת הזוגיות שלכם. כאשר הילדים מגיעים לגיל בית הספר ועול הטיפול קצת יורד מכם, הריק מקבל משמעות.
השעות השקטות של הערב מתמלאות בשתיקה שלכם ובשיעמום . הזוגיות נשחקה, הבדידות בתוך הקשר והמיניות החלשה – יוצרים את הריק הזה. וכל ריק, טבעו שישאף להתמלא.
אז מה עושים? קודם כל, רוצים אחד את השני ומחליטים לא לוותר! זו הנחת העבודה הכי חשובה בטיפול. מכאן הכל יותר קל; אם יש אהבה ויש רצון, תשקיעו. אל תזניחו. השקיעו בעצמכם והשקיעו בקשר הזוגי. שפרו את ההופעה. שימו לב לטיפוח, הקפידו על פעילות גופנית. שימו לב למיניות, שכל כך קל להישאב לשיגרה ולהזניח. עשו סקס, גם אם אינו מדהים או זורם. התייחסו לבן זוגכם כאל בן זוג, לא רק כהורה. חזרו אחר בחיר או בחירת לבכם. נסו לראות אותם בעיני מי שעשוי לרצות אותם מבחוץ, לפני שזה יקרה באמת.
בחרו בילוי משמעותי ששניכם נהנים ממנו, שיחזק את הקשר ביניכם. פעם בשבוע צאו רק שניכם לבילוי מהנה ביחד. כשמשקיעים בדבר מה ביחד, אפשר להיקשר ולהתאהב מחדש.
נהלו שיחות כנות על הכל. שימו הכל על השולחן כדרך חיים. זה קשה מאוד בהתחלה אבל לטווח ארוך, המאמץ משתלם. הבטחה שלי.
>> בטור הקודם: "פתאום, בגיל 70, היא רוצה לעזוב אותי"