אבל לפני שנתיים קרה דבר גדול, פגשתי את תמי ומאז הסתובב לי הראש. זה היה מגנט. אי אפשר היה לסרב לזה, נהנו ביחד. היה קסם באוויר בכל פעם שראיתי אותה. התאהבנו חזק. נפגשנו המון, וכדי לממש את זה - שקרתי ותחמנתי בבית בלי סוף. הייתי נעלם לשעות ומשקר שהייתי במקום אחר.
על אף זאת, הייתי נחוש שלא להתגרש בגלל הילדים והמשפחתיות. לא רציתי לפגוע במסגרת. אבל גם על תמי לא רציתי לוותר.
בסוף, אחרי שנתיים ובעקבות טעות קטנה ואשתי עלתה על הסיפור. היא רתחה. ובלי מילים , בלי הסברים, בלי להסתכל אחורה - ארזה את החפצים שלי, ואמרה לי לצאת מהבית לאלתר. אין דרך חזרה מבחינתה. היא אמרה בקול קר וברור: "גבר שאוהב אישה אחרת, מקומו איתה, ולא איתי. אם זה היה סטוץ חד פעמי עוד הייתי סולחת. אבל אהבה?! לא אצלי"
ובזה זה נגמר. לא היה עם מי לדבר. הייתי גמור. סבלתי מהתקפי חרדה, חלומות זוועה, הלכתי לפסיכיאטר. זו הייתה תקופה מאד קשה שבה בקושי הצלחתי לעבוד. במשך כל הזמן הזה, תמי תמכה בי. היא הייתה רכה ומבינה, ונתנה לי את החופש ללכת לפי הלב שלי, אבל כל מה שרציתי היה לחזור למקום שאני רגיל לחיות בו, בלי רגשות אשם כל כך קשים. אבל אשתי לא הסכימה לשמוע אותי אפילו.
רק לאחרונה אני מתאושש. חזרתי לשגרה. אני עם תמי, אנחנו גרים ביחד. נהנים מהחיים. נוסעים מבלים, אוכלים את החיים. תמי מדהימה, מכילה, מיוחדת, כל כך אוהבת אותי. ואני אותה. היא כל כך שונה מאשתי. היא נעימה, חכמה, יפהפייה, מינית, יש בה הכל. עם זאת אני כל הזמן חושב לחזור הביתה. מייסרת אותי המחשבה על פירוק המשפחה. זה לא מרפה. אני מבין שאין לי אופציה כזאת. אני חצי מאושר חצי מיוסר. אני יודע שבבית זה מוות ריגשי. אבל אני הייתי מוכן לחזור למען המשפחה, המסגרת".
"לו הייתי אשתך, הייתי נוהגת כמוה"
גלעד שלום,
אתה עוד אחד מיני רבים שמטלטלים בקונפליקט בין זוגיות למשפחתיות. שילוב שלא תמיד הולך טוב ביחד. אם תפנים ותצא מהקיבעון, תבין שמשפחתיות לא בהכרח קשורה עם זוגיות. יכולה להיות משפחה נפלאה להורים גרושים ולעומת זאת הורים נשואים יכולים לחיות בתוך אווירה משפחתית חלשה ולא נעימה. הכל תלוי באנשים שמניעים את הקשרים ולא במסגרת שלפעמים רק תוחמת את הריק שבפנים.
אם המשפחה והזוגיות מאד חשובים לך כמו שאתה מתאר לי עכשיו, תמי לא הייתה קיימת מלכתחילה.לא היית מסכן דבר כל כך חשוב. לקחת את הסיכון וידעת שיש לכך השלכות ומחירים. נכנסת לתוך הקשר מתוך חסכים שרצית למלא. כל מה שמפעיל אותך זהו פחד אימים. שיתוק, חשש שיצאת לא בסדר, לא מוסרי, לא מצפוני, בן אדם גרוע, מה יגידו? איך הילדים ייראו אותך? איך עשית דבר כזה? אולי היית עושה את זה בדרך אחרת.
כל אדם שמאוהב באישה אחרת חושב על פירוק הנישואים. זו כנראה מחשבה שמבליחה והיא בלתי נמנעת,. ורוב בני האדם מפחדים עד מוות מהשינוי, מהמעשה האל חזור, מרגשות אשם. בתהליך ובקצב אישי הם מתגברים על הפחדים ועושים את הבחירה. לך לא הייתה הפריבילגיה להשתהות. אתה נזרקת מעכשיו לעכשיו ולכן היית בהתקפי חרדה ובמצוקה גדולה. השליטה לא הייתה בידך.
יש לך מזל גדול. בחרו בשבילך את הדבר הנכון. אתה חי עם אהובתך ובונה לך חיי זוגיות טובים. עכשיו תכניס לתמהיל מידת משפחתיות. זה תלוי בך ובזוגתך החדשה. והעיקר שתמשיך להיות אבא נפלא. חם, אוהב, מקבל ולא שופט, מחבק ומחזק את ילדך. אלה החומרים שמהם עשויה משפחה. פחדים הם חולשה. לכולנו יש פחדים. אף אחד לא אוהב להודות בפני עצמו שהוא פחדן. אבל חלק מתהליך מודעות זה להתמודד עם פחד. אם גילית את הפחדים , שלך , אתה עושה תהליכים להתגבר. אדם שרוצה לעשות ומשותק מפחד. אושרו תמיד יהיה מוטל בספק.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il