איריס וצביקה היו צעירים מאוד כשהכירו זו את זה בסצינת הלילה של תל אביב. שניהם אז היו ברמנים במועדונים הכי טרנדיים בעיר, התפתח ביניהם רומן והם עברו לגור יחד בדירה שכורה קטנה בעיר הגדולה.
זמן קצר לאחר נישואיהם התחיל צביקה לדבר על דת ומצוות, על חינוך דתי לילדים ועל שמירת כשרות שכוללת הפרדה בין בשרי לחלבי. שיעורי גמרא היו השלב הבא ואז כבר הוא התחיל ממש להתחזק: הוא הניח תפילין בכל בוקר, התפלל, בהדרגה שינה את סגנון לבושו ודיבר רק על זה. הוא הצליח לשכנע את איריס שנכון לחיות כך כי יש אלוהים בשמיים. היא הלכה בעקבותיו באמונה שלמה שזו הדרך. הם עברו יחד את כל תהליך החזרה בתשובה ונראו מאושרים עד הגג.
הכל היה בעזרת השם
השניים עברו מתל אביב לאריאל שבשומרון והתחילו חיים חדשים. התורה, הדת וכל הכרוך בזה נתנו להם שלווה וחיברו ביניהם. איריס ביקרה במקווה ושמרה נידה ונגיעה. אחד אחרי השני נולדו להם ארבעה ילדים, שיהיו בריאים. כך הם חיו בתחושת אמונה מלאה מבלי לשים לב לתחושות האהבה בתוך הזוגיות. הכל היה בעזרת השם. איריס עבדה כמזכירה, צביקה מצא משרה כעובד עירייה. נדמה שחייהם הקודמים היו בגלגול אחר. האמנם יהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?
כעבור שמונה שנות תשובה החליט צביקה שנמאס לו ושזה לא בשבילו. הוא איש של לילה ושל נשים. גדול עליו כל ספר ההוראות הזה. הבלי העיר הגדולה חזרו לקרוץ לו יותר מהחיים עם איריס, מהטלית והתפילות והוא התחיל "לחזור בשאלה". בהדרגה הסיר מעצמו את הסממנים החיצוניים של יהודי מאמין וחזר לבלות בברים בתל אביב. אך את התהליך הזה עשה ללא איריס. היא חשדה שיש עוד אישה בתמונה, אבל צביקה לא סיפק תשובות לשאלותיה ואף התרעם על התערבותה "בענייניו".
היא לא אמרה דבר על הפכפכנותו. היא נשבעה להיות איתו באש ובמים, בבריאות ובחולי והיא מתכוונת לעמוד בשבועתה. לכן גם היא הסירה מעצמה ומהבית את סממני הדת. היא פחדה מריחוק ופרידה ועשתה הכל על פי דרכו של צביקה. הם חזרו לחיות אורח חיים חילוני, והילדים עברו למוסדות חינוך חילוניים. הכל קרה מהר מאוד והילדים עברו טלטלה רצינית. שאלותיהם לפשר השינוי נותרו ללא מענה.
מעזרת השם הם עברו לעזרת עצמם, אבל החיים לא חזרו להיות כשהיו. צביקה חזר לחיות כמו רווק והתנער מעול הבית. הוא בילה בלילות והם בקושי התראו. הוא נראה כמו מי שאין לו שום עניין באיריס ובילדים. הרצון שלו לעזוב את הבית הלך והתבהר. איריס הרגישה שנישואיה תמו. היא נשארה עם הרבה שאלות. היא הייתה מסוחררת ועצובה אך הרגישה שאין לה עם מי לדבר. צביקה הלך והתרחק ממנה ונראה מרוצה מחייו החדשים.
מריונטה על חוט
איריס היא עלה נידף. חסרת דעה, תלותית ונגררת. עד היום כל מה שצביקה אמר היה קדוש בשבילה. היא הלכה אחריו כסומא בארובה. היא לא הקשיבה לליבה ועשתה הכל כדי לרצותו, כמו כלב המציית לבעליו מבלי להפעיל שיקול דעת וחשיבה עצמאית. היא הציעה לצביקה ללכת טיפול זוגי, אך הוא סירב בתוקף. ואז היא הגיעה אליי.
היא ישבה מולי, נאה, רהוטה וחביבה להפליא, שחושבת שהיא אפס מאופס ומתוך המקום הזה היא מנהלת את חייה, ובוחרת את בחירותיה. כך קרה עם צביקה. מלכתחילה הוא היה שתלטן ודומיננטי. אבל זה בדיוק מה שמשך אותה אליו. הוא היה כמו אבא. בעל סמכות שהחליט על הכל. זה התאים לה. היא הרגישה כמו גוף שנע עם רצונותיו של בעלה ונוח היה לה בכך, להסיר מעצמה אחריות, גם כשזה נוגע בנושאים אקוטיים כמו אמונה שבלב ודת. היא היתה מריונטה על חוט בידיו של צביקה. היא ילדה ילדים בשרשרת מבלי לעצור ולשאול את עצמה האם זה מתאים לה, והאם זה רצונה האמיתי.
הדרך לגהינום מתחילה במקומות של דימוי עצמי נמוך. קשה ואולי בלתי אפשרי להצליח כשאוחזים בדימוי עצמי כזה. שום תחום אינו תופס תאוצה - לא בעבודה, לא בזוגיות ולא בהורות. העולם מצטמצם לגודל בוטן ואתה הופך להיות יצור מסוגר ובעל נוכחות נמוכה ומשעממת. ככה צביקה ראה את איריס ואיבד בה עניין.
איריס התעוררה מהתרדמת. היא הבינה שהתנהלותה עם צביקה נבעה מחוסר הביטחון העצמי שלה. לראשונה היא מודה בפני עצמה בקול רם, שאולי במצב מחוזק יותר לא היתה בוחרת בו לבעלה ולא מתאהבת בו. צביקה לנצח יהיה אב ילדיה וגורלה נקשר בגורלו לעולמים. אך אין זה אומר שנגזרו עליה חיי סבל. איריס וצביקה התגרשו והיא למדה לנהל את חייה באופן אותנטי יותר, מתוך מקום של עוצמה, הכרה ומודעות עצמית מפותח יותר.
חיים בעוצמה עם דעה ונוכחות חשובים יותר מכל לחיים של אושר, הצלחה, ובחירות נכונות.
*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו