ירדנה היא יפהפה בת 50, אשת קריירה מצליחה, אמא לשני ילדים גדולים, ועל פניו מנהלת חיים עשירים ונפלאים בבית יפה, עם ארוחות שישי סביב השולחן, מעשה ידיה. אבל לצד התמונה המשפחתית המושלמת, היא מספרת לי שהזוגיות שלה ושל בעלה "יבשה". אחרי 25 שנים ביחד, "שעברו להן איכשהוא", היא רוצה להתגרש.
"בעלי לא יודע אבל היה לי רומן במשך תשע שנים עם גבר נשוי, ולפני כמה חודשים נפרדנו", היא מספרת לי. "זו לא הייתה אהבה ענקית ששורפת הכל. היו לנו רגשות חמים זה לזו, אבל זה היה קשר קליל ולא מחייב. היינו נפגשים פעמיים בשבוע. היה נעים אתו. הוא מעניין, נאה, מצליחן ומפנק והוא היה הריגוש שלי. אחרי בילוי משותף, הייתי חוזרת הביתה מרוצה ומרוגשת. הוא גרם לי להבין שהלב הוא לא רק משאבת דם".
לפני חצי שנה, המאהב עבר עם משפחתו ללונדון, והקשר בין השניים ניתק לחלוטין. "אני לא מרגישה געגוע אליו או שברון לב, אבל כן חשה בריקנות גדולה. אני לא יכולה לסבול את בעלי, ורק חושבת על בית לעצמי. זה מצחיק כי כל זמן שהייתי בתוך הרומן, המחשבה על גירושים לא עמדה כלל על הפרק ודווקא עכשיו, כשהוא עזב, אני רוצה להתגרש. אני מרגישה צעירה מדי בכדי לוותר על עונג בחיים, ועם בעלי אין סיכוי לעונג. ביננו זה אבוד".
הדילמה הגדולה: המשפחתיות המוצלחת אל מול הזוגיות העצובה
ירדנה נראית לי נחושה בדעתה, אבל היא חוששת שמא תתחרט – פחד שעובר כמעט על כל אדם לפני שהוא צעד כזה והיא מגיעה אלי לקבל חיזוק. אני לומדת אותה ומבינה שלמעשה היא חיה את חייה בשקר מתמיד. היא רגילה לחיים כפולים, לזיופים. במשך 9 שנים, היא ניהלה רומן ארוך טווח עם אדם שאינו בעלה שעזר לה לשרוד את היומיום.
ירדנה מתמודדת עם הדילמה הידועה והכל כך שכיחה: משפחתיות מול זוגיות והגשמה עצמית. מצד אחד, זה מאד פוליטיקלי קורקט להישאר עם התא המשפחתי למען הילדים והנכדים – זה הלוא המבנה המנצח וכל מה שאחר - לא טוב. אבל עם כל הכבוד למשפחה, יש מצבים שזה פשוט לא עומד במבחן המציאות. הצורך לחיות טוב יותר משתלט על כל מחשבה אחרת, וכאן אני פוגשת את ירדנה. מצד שני, היא מפחדת לפרק את החבילה – וזה מובן.
למרבה האירוניה, קיומו של מאהב בחייה רק עזר לה להחזיק את הנישואים. זה היה בשבילה מחייה נפש. ממלא את החסכים, נווה מדבר - ופתאום כשהוא איננו – היא חשה בריק ובשגרה. כשירדנה מתארת לי את סדר יומה, זה ברור שהיא נמצאת במשבר אישי ולא רק זוגי.
בשלב כזה רצוי לפעול לאט. בלי זבנגים. אני בעד לחיות טוב, ליהנות מהחיים ולא להיות קורבן של מציאות תקועה. אבל אם אתם מרגישים שכלו כל הקיצים והחיים עוברים בעצב – אז גירושים הם אופציה.
אבל לפני שעושים את הצעד הזה, אני ממליצה להתחיל בשיחה גלויה עם בעלך על מה שעובר עליך. זו שיחה שהייתה צריכה להתקיים מזמן. הוא הרי מרגיש שמשהו לא טוב קורה ביניכם, אבל מפחד להתמודד עם התשובות ולכן לא שואל. השיחה הזו מוכרחה להיות ללא האשמות ובלי כעסים, כי אם שיחת נפש. גלויה ואמיתית. לפעמים השיחה היא שעון מעורר ומאפשרת הידברות ואף התקרבות בין שניים. זאת אני ממליצה לכל הזוגות: לדבר, לפתוח, לספר ולשתף. אולי זה לא יחזיר לכם טירוף וריגוש אבל זה יהפוך את החיים לנעימים ומעניינים. נסו את זה בבית.
השלב הבא הוא פרידה זמנית שתהיה מקובלת על שניכם. כמו נניח שלושה חודשים בנפרד. אין לדעת, אולי הזמני יהפוך לקבוע, אבל לתחום זמן זה קונספט שקל יותר לעיכול - גם אם לא תחזרו. הנתק מכניס לפרופורציות ומבהיר לך מה יותר חשוב לך: אולי הגעגוע לבעל יכריע או דווקא הרצון הנחוש להפריד כוחות? אחרי שהבנת את המחיר שיש לכל החלטה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il