"שגיא לא מרשה לי לזוז. הוא משתולל מקנאה מכל גבר שמדבר איתי או פונה אלי בפייסבוק. מבחינתו כולם רוצים לשכב איתי. הוא מעיר לי על הלבוש, על האיפור, על הכסף שאני מבזבזת. אני צעירה ויפה והרגשתי שאני לא מסוגלת לסבול יותר את המצב. בשלב מסויים רציתי שנתגרש אבל שגיא סירב לוותר. מבחינתו ככה זה אמור להיות - הגבר שולט באישה. כך זה היה גם בבית הוריו, שם האבא קדוש וכל בני הבית עומדים דום לרשותו.
אחרי מסכת עינויים ארוכה - התגרשנו לפני חצי שנה. שנינו גרים בנפרד. עכשיו כשהחגים בפתח, זה קשה עוד יותר. הילדים מתגעגעים לאבא, והמצב הביא אותנו לדבר על איחוד מחדש אם כי שנינו מאד סקפטים. שגיא בכל זאת נחוש לחזור. אני מפחדת. מה עושים?"
אל תפתחו אידיאליזיציה - זו הסכנה של זוגות פרודים
בתקופה שאחרי פרידה, הימים הראשונים קשים במיוחד. הלבד החדש, העצב, החרדה וקשיי ההסתגלות משתלטים וכל מה שבאמת רוצים זה רק להשיב לעצמנו את תחושת הביטחון. הגעגוע לימים הטובים של הביחד עולה והמוח האנושי עושה אידיאליזציה של המצב. מין מצג שקרי על היחסים. פתאום כל מה שגרם לנו ללכת נשכח ובמקומו יש רק ורוד בעיניים.
הרצון לחזור להיות ביחד אחרי פרידה הוא טבעי ושכיח. אדם במצוקה מחפש מיד את חוף המבטחים, את המקום ה"נוח". הישן. פרידה היא תהליך קשה. תחושת הכישלון, הפרידה מהבית, מההרגלים הישנים, מהסטטוס המוכר לצד הסתגלות לחיים חדשים מעבירים אותנו אתגרים. תוסיפי לזה את הפחדים שמא עשינו טעות בלתי הפיכה, ומה יקרה אם לא נמצא זוגיות חדשה, או אם הצד השני יביא עוד ילדים עם אדם אחר, וכמובן הדאגה למצב הנפשי של הילדים. כל אלה הם תהליך שלוקח זמן להתמודד אתו.
רוב הזוגות שחוזרים האחד לזרועותיו של השנייה עושים זאת ברגע המשבר הזה, בלי מחשבה עמוקה. ללא טיפול שורש שמאפשר לתקן באמת. העצוב הוא שבהתחלה ישנה אופוריה גדולה, אבל ההתרסקות מגיעה ואז נוחתים לאותו מקום שממנו עזבנו. הסיבה היא שדבר לא השתנה. אם תעשה מחר בדיוק את מה שעשית אתמול - תקבל בדיוק את אותה תוצאה.
נראה כי דעותיו של שגיא לגבי נשים קצת חשוכות. הוא מחקה את הזוגיות של הוריו, וחשוב לו להיות שליט בבית - זו החולשה שלו, והיא מושרשת בו חזק ועמוק. מבחינתו, על מנת לחוש חזק ובטוח, עליו להחליש אותך. הוא סובל מדימוי עצמי נמוך ולכן משוכנע שכל גבר אחר טוב ממנו וייקח לו את אישתו. בסוף הוא קיבל גט. החיים איתו, לדברייך, היו בלתי נסבלים ולכן את חוששת ובצדק לחזור למקום הזה. ללא שינוי, אין טעם לחזור להיות ביחד, אין סיבה להיות כבולים ומעונים. שינוי התנהגותי יבוא רק לאחר שינוי החשיבה, וזה כבר פרוייקט לא קל שמצריך ליברליות, פתיחות וחשבון נפש של ממש. טיפול ממושך ועקבי הוא התנאי להצלחה.
ליטל, הסיבות שאת רוצה לחזור מובנות אך לא נכונות: המשפחתיות, החגים, עצם היותו של בעל בבית שדואג לפרנסה ושומר בלילה, אבא שנמצא ליד הילדים (גם אם הוא לא פעיל). זה לא מספיק כדי להחזיק ולהרים את הזוגיות. גם לך יש דרך לעבור. עלייך להיות עצמאית יותר על אף התנגדותו של שגיא. להיות רכה יותר, ללמוד להרגיע את הרוחות ולא להלהיט אותן, ללמוד להביע דעתך בקול וללמד את שגיא שאפשר גם אחרת. תמשיכו בטיפול, בשיחות השבועיות. שניכם תעברו דרך שכדאי לכם לעבור - ביחד ולחוד. תצאו מהקופסא הישנה, תתפתחו , תחיו את רוח התקופה. החיים ייראו טוב יותר, בריא יותר, ואולי עוד תהיו ביחד ותצלחו את השנים הבאות כזוג.
עד אז, תמשיכו להיות הורים נפלאים לילדים. תנו להם גב. תהיו שם בשבילם. הם עוברים תקופה לא פשוטה. הם זקוקים לביטחון ותמיכה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il