גיא וורד, בני 28 עם 2 ילדים קטנים התחתנו לפני חמש שנים בגיל צעיר. הם הכירו בגיל 17 והתחתנו כי זה היה ההמשך הטיבעי והמתבקש לקשר הארוך הזה. הם היו צעירים מאד וכולם כבר חיכו לחופה. היה ברור כשמש שהם זוג משמיים והם יבנו בית.
בשנתיים האחרונות משהו השתנה. ורד התחילה להשקיע בעצמה, התמכרה לכושר וטיפחה את עצמה ובמקביל פחות נתנה מעצמה לילדים. אבל גיא ישן בעמידה ולא שם לב לשינויים. " יום בהיר אחד היא אמרה לי שהיא רוצה להתגרש", הוא מספר.
"לא הבנתי איך ביום אחד היא התהפכה. הייתי בשוק כמה ימים, עד שהבנתי שהתעלמתי מהשינויים כי פחדתי מהתוצאות.היא התקררה ביחס כלפי, הייתה שקועה במחשבות שעות, היא הייתה יותר מתוחה לא רצתה וסקס בכלל. בדיעבד הבנתי והתחלתי להפנים את האמת המרה", הוא אומר בעצב.
"משך תקופה ארוכה היא טפטפה לי שהיא לא מרוצה", מספר גיא, "ואני הייתי אדיש. היא טענה שהיתה רוצה לחיות חיים של רווקה ולא להיות מחוייבת לאף אחד, חזרה ואמרה שהיא מרגישה שפיספסה את התקופה הכי יפה בחיים ובמקום לבלות, לרקוד, להכיר גברים, לצאת, לגור עם שותפים, ובעצם לעשות כל מה שהצעירות עושות, היא תקועה עם שני זעטוטים ובעל שהיא לא נמשכת אליו יותר".
במשך כל אותו הזמן גיא היה שאנן וניסה לשכנע אותה ואת עצמו שהכל טוב. "איזה עיוור וחירש הייתי", הוא אומר. "אני המשכתי כאילו כלום אבל ורד לא ויתרה והמשיכה לדבר על זה כל יום".
בסופו של דבר הם החליטו לפני חודשיים להיפרד עם החלטה על משמורת משותפת על הילדים. "מאז אני בדאון, הוא אומר. "אני לא מצליח להתרומם, עדיין מבואס, ומאשים את עצמי שהייתי אטום כל השנים. לא ראיתי אותה. היא אמרה ואמרה ואני שתקתי".
לזוגיות צריך שניים אבל לפרידה מספיק אחד
גיא,
תקופת הגירושים היא התקופה הקשה ביותר בחייו של אדם. זה מאד נורמלי שאתה מתאבל.
הכי קל לשפוט את ורד ולחשוב שהיא קלת דעת, מפרקת משפחה,או שזו סתם גחמה שלה והיא עושה טעות, ועוד שלל משפטים שאנשים נוהגים לומר ולצקצק. אבל למעשה רצונותיה ומהוויה של ורד אנושיים וברורים לגמרי. היא מרגישה שהיא לא חוותה מספיק, לא עברה סיטואציות ,לא הכירה עוד גברים ואנשים, ננעלה על אחד מגיל אפס ונשארה אתו מכוח האינרציה.
אין ספק שמשהו קרה לורד בדרך ופתח את עיניה והיא קיבלה תיאבון לחיים. חוויה או אירוע שהשפיעו עליה, חוללו בה שינוי, היא חוותה משהו ששינה לה את הראש, העיר אותה. והיא רוצה להיות מה שבא לה, מה שהיא לא היתה מעולם - צעירה וחופשיה.
היום היא עצמאית, מתפרנסת והיא לא מפחדת - היא נחרצת, החליטה וביצעה. אלה הם חייה וזכותה לבחור לאן איך ומתי, וממילא במצב שכזה לא ניתן להמשיך את הנישואים. הבית הופך לנפיץ, לא נעים להיות ביחד,יש מתח באויר ועצוב. ורד היתה בשלה ויצאה לדרך אחרת.
לא נותרה לך ברירה אלא לקבל את הדין, כי ככה זה - לזוגיות צריך שניים אבל לפרידה מספיק אחד. הבאסה שלך ברורה גם כן. רצית להיות נשוי, לא דמיינת דבר מלבד זה ומבחינתך ננטשת בבום. הסיטואציה לא היתה בשליטתך, לא שמת לב לכלום, נאטמת וברחת מהמציאות.
איבדתם אחד את השנייה כבר מזמן. אולי אהבתם כילדים, אהבת בוסר בתולית אבל לא פשוט לשמר את הגחלת, ומה שמתאים לגיל 20 לא בהכרח מתאים ל 30. זמנים משתנים, מחשבות משתנות, הקצבים שונים,החיים אינם סטטיים וטוב שכך. עכשיו כל מה שנותר לך לעשות הוא לקבל את המצב נתון. אתה גבר גרוש עם 2 ילדים, וזה זמן לחשבון נפש.
"אם הפסדתם, לפחות על תפספסו את השיעור", אמר פעם הדלאי לאמה וצדק. כל שינוי הוא הזדמנות למשהו חדש ומשופר. וזו ההזדמנות שלך למנף, להרחיב אופקים, ללמוד על עצמך, להיות יותר פתוח ופחות מבוהל, לחוות חווייות, להתנסות, להבין שבן זוג זה לא רק מגורים משותפים, זה לדעת לתת מהלב, להיות קשוב, פחות כאוב ומרוכז ,קצת לחייך, גם לצחוק, להיות אבא יותר נוכח, יותר מכיל ומחבק ובעיקר לחיות.
למענך ולמען ילדיך, אל תתעסק בהלקאה עצמית וגם לא בכעס על ורד. תתמקד בעתיד,בלהיות אדם משופר יותר והרבה יותר מאושר.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com >> לכל הטורים של יעל ברון הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת