"שלום יעל,
אני דניאלה, בת 28 וחיי בצומת דרכים: כל חיי היית עם גברים, אבל בשלוש שנים האחרונות אני בזוגיות עם אישה . פשוט התאהבתי בבן אדם, ולא יכולתי לשקר ללב שלי. היא עונה על כל צרכיי, היא מאוד גברית באופיה ויופיה ואני מרגישה שמצאתי את שאהבה נפשי ואני בזוגיות טובה וחזקה.
"אך מול כל זה, ניצבת המשפחה שלי. מצד אחד, היא אהובה על ידי כל חבריי והם מבינים בדיוק איך התאהבתי בה, אך אל מול המשפחה אני מדחיקה ולא מסוגלת להתמודד מולם, מה שמעלה בי המון מחשבות – האם לא עדיף להיות כבר עם גבר שכן אני נמשכת לגברים וזה בהחלט יחסוך לי את ההתמודדות הלא פשוטה. מה גם שאני לא יודעת אם אצליח לעמוד בחיים שצפויים לי עם אישה בכל הכרוך בברית הנישואין, הבאת ילדים לעולם וההתמודדות.
"המצב בו אני נמצאת מכרסם ביחסים שלנו, כי אני מוצאת על מה לריב בכל פעם. קיים בי איזשהו רצון בתת מודע שהיא תרים את הכפפה ותסיים את זה כשיימאס לה. אני יודעת שזה לא הוגן כלפיה, מצד שני היא ידעה שנכנסה לקשר עם בחורה סטרייטית. אני אובדת עצות. אשמח שתאירי את עיניי".
דניאלה, את לא סטרייטית
דניאלה יקרה. תשובתי אליך אינה פשוטה. אלה מילים שתצטרכי לעכל, ואולי גם תתנגדי להן אבל במכתבך יש זעקה גדולה של לסבית בארון. לא רק בארון כלפי העולם, כי אם בארון שלך מול עצמך. דומה שכבר שנים שאת בורחת מהאמת כמו מאש.
הארון הזה הוא לא רק כאשר מדובר בחשיפה של נטייה מינית. הרבה אנשים נמצאים בארון בתחומים שונים: כמו למשל אנשים שנשארים בנישואים כושלים מתוך פחד משתק, וכך חולפות השנים והופ, אתה בן 70. במבט לאחור, אתה מבין שחיית כל חייך במקום הלא נכון.
כל מצב שאיננו יכולים להכיל מסיבה כלשהיא מודחק אצלנו עמוק, כאילו לא קיים, מסמל את הארון הארור. הוא עושה בנו שמות, מפריע בחיים. אלפי אנשים נשואים, נשים וגברים שהם הומוסקסואליים בסתר, חיים בשקר ולא מעיזים לצאת עם האמת. הם חוששים להיפרד מהתדמית שבנו כל השנים וכך מבזבזים את כל חייהם על שקר.
דניאלה, את לא סטרייטית. אישה שמאוהבת באישה אהבה מינית ורומנטית היא לסבית, כך גם גבר. ישנה כמובן נישה שנקראת ביסקסואליים, נטייתם השולטת היא משיכה לבני מינם אך הם מקיימים יחסים גם עם המין השני. מניסיוני ומהאנשים שפגשתי בקליניקה ובחיים, ביסקסואליים אינם נמשכים בדיוק ב-50 אחוז לכל צד. הצד הארי הוא בני מינם אך הם לא ויתרו על היכולת לממש נישואים והורות "נורמטיביים" ואינם מכנים עצמם כהומוסקאסואלים או לסביות והם למעשה נשארים על הגדר, בסוג של תחנת ביניים.
זה מאוד קשה לצאת בצהרה ולקחת צד. אולי אינך בשלה עדיין לצאת מהארון שלך בפני עצמך, אך זה השלב הראשון שיהיה עליך לעבור אם תרצי לחיות טוב. יחסייך עם בת זוגך לא ישתפרו כל עוד את חיה בהכחשה. את מתוסכלת, את לא אמיתית איתה, את לא שלמה עם הדרך שבחרת ואת מוציאה לה ולעצמך את המיץ.
את נמצאת ביחסים של אהבה גדולה ותשוקה אך מתנגדת כל העת. את לא מקבלת את עצמך ולכן אינך מקבלת את זוגתך. ברור שתהיו על בריקדה – הפחד שלך מהחיים מביא אותך להתקפי כעס, האשמות כלפי כולם ומרירות נפש. את עושה הכל כדי לשכנע את עצמך ואת סובביך שאת נמשכת לגברים, שאת בנורמה. שחייך רגילים לגמרי.
את עבד של עצמך. החיים שלך יכולים להיות הרבה יותר פשוטים וטובים. להכרה מלאה בדבר שכל כך פחדנו ממנו יש הרבה יתרונות. זה החופש לחיות. תארי לעצמך את עולמך כשאינך במחבוא, נושמת. חיה את חייך כמו שאת רוצה.
אני בהחלט מבינה את הפחד שלך לאכזב את ההורים, לגרום לתדהמה בקרב חברים ואחים וכל הקרובים. ומה יהיה עם חתונה? עם ילדים? את מודאגת ולכן עצרת הכל. עכשיו זה הזמן לאזור אומץ ולשאול את השאלות הקשות. דווקא עכשיו, בשבוע כל כך טעון וקשה - אני מאחלת לכל אדם לחיות את חייו לפי רצונו ונטיות ליבו וגופו. לקבל את עצמו כפי שהוא. לקבל את האחר. לאהוב, ליהנות. החיים הם מתנה קטנה, זה רק 80 שנה ואין הזדמנות שניה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il