זה מתחיל בחסך אהבת הורים: בחוסר תשומת לב לצרכינו ולרגשותינו לו זכינו מהורינו. כילדים, אין לנו כלים להבין ולהתמודד, ונוצר תסכול גדול וחוסר אונים. אנו רוצים משהו (בעיקר אהבה ותשומת לב) ולא מקבלים. אנחנו בעצם קורבנות של ההורים שלנו. החלל הזה רק הולך וגודל: תחושת הקורבנות נטמעת בנו, אין לנו יכולת להבין את הורינו, את דאגותיהם, עיסוקיהם, מצוקותיהם או חוסר היכולת שלהם להכיל אותנו בכל רגע נתון. התחושה שלנו כמרכז העולם מתנפצת לנו בפרצוף בעודנו רכים בשנים, וזו האכזבה הראשונה שלנו. ועם הכעס הזה אנו ממשיכים את החיים.
להתחיל בלסלוח להורים
הכעס הוא רגש קורבני, הוא אחיו התאום של הטחת אשמה. הוא מנקה אותך ופוטר אותך מלראות את האחריות שלך. יש בידיך לבחור היכן מתאים לך להיות ועם מי ובעיקר עם מי לא, כך שתמיד זכות הבחירה בידינו. יש לנו אחריות על כל הסיטואציות בחיינו. אדם צריך להיות בעל רמת מודעות גבוהה, בעל יכולת לצאת מעצמו ולהביט על עצמו ועל הסיטואציה כאילו מהצד. לשים לב לניואנסים, לטונים, לשפת הגוף.
טיפול בכעסים מתחיל בחזרה לילדות. במקום הכעס תהיה סליחה, חמלה והבנת התנהגות הורינו שעשו מיליון טעויות איתנו. לא כי כוונתם הייתה זדונית, להיפך: כוונתם בוודאי הייתה טובה, שהרי איזה הורה לא רוצה את טובת ילדיו? חוסר ידע, מודעות נמוכה, תבניות מקובעות מילדותם שלהם, קשיים רגשיים שלא נפתרו ומעולם לא קיבלו במה - כל אלו מביאים את ההורים (וגם אותנו כהורים) לשגיאות הרות גורל. אם נסלח להם נתחיל לקבל את עצמינו, ואם נקבל את עצמינו נוכל לקבל את סובבינו.
עוד בערוץ בית ומשפחה:
חמש סיבות גרועות להתגרש
איך הופכים ריב מגעיל לוויכוח בונה?
הבוגדים, המדחיקים והמשחזרים: 3 סוגים של אנשים נשואים
בכל סיטואציה הכוללת יותר מאדם אחד, לכולם יש אחריות - כולל אותנו עצמנו. אנשים שונים פועלים שונה, חושבים שונה וכולנו מונעי אינטרסים. כל אחד ומניעיו שלו. מה שנראה לך קל לביצוע, בשביל אחר הכי קשה, וההיפך. היו גמישים יותר, וותרנים יותר, חפשו גם את עצמכם בכל סיטואציה. נסו תמיד להיכנס גם לנעלי האחר ולהרגיש את תחושותיו. כעס הוא מצב שלילי שמרעיל אתכם; אפשר גם אחרת.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il