הלחץ, המחסור בזמן פנוי והעבודה הקשה נותנים את אותותיהם, ואצל אורלי מתחילות לעלות תחושות של מרמור ותסכול. ואז מתחילות ההתחשבנויות: מי עובד יותר קשה? מה אתה עשית לעומת מה שאני עשיתי? כמה שעות שינה אתה חייב לי על העובדה שאתמול קמתי לילדים לפנייך, ואיך זה שגם היום אתה חושב לקחת לעצמך שעה הפסקה וללכת לחדר כושר?
"דורון הוא אבא טוב ובעל טוב", מספרת לי אורלי. "אבל הוא מרשה לעצמו דברים שאני לא הייתי מרשה לעצמי. הוא יכול לצאת לאימון לפני שסיימנו את ההשכבות, ואותי זה נורא מעצבן. אני כל הזמן מרגישה שאני עושה יותר, וחוצמזה גם לי מתחשק לפעמים לעזוב הכל וללכת ליוגה, אבל אני לא עושה את זה. כשדורון יוצא לעיסוקים שלו על חשבון הזמן שלו בבית, אני ממש רותחת עליו. זה יוצר ריבים ואווירה זעופה".
הגבר מתקין מדפים, האישה מבשלת
אורלי פתחה את הפנקס: היא מתחשבנת עם דורון, מקנאה ביכולת שלו להתאוורר מהבית ולא מפרגנת לו. הכעס שלה לא רציונלי, אבל בלתי נשלט. מה עושים?
גברים ונשים אינם שווים, אני קובעת באוזניה. לנצח נהיה שונים. הפמיניסטיות יקומו ויצעקו חמאס, אבל המציאות קובעת: כל מבנה הנפש שלנו שונה, התמהיל ההורמונלי שונה, החשיבה אחרת, השיקולים אחרים. חלוקת התפקידים בין המינים הייתה ברורה עוד מימי קדם: הגבר מביא פרנסה והאישה מטפלת בענייני הבית. הגבר מתקין מדפים והאישה מבשלת או מכינה תיק לגן למחר.
יש תכונות נשיות מובהקות, כמו טיפול בתינוק, רקמת גובלן וסריגה, ויש תכונות גבריות מובהקות כמו תיקון הסתימה בכיור, הרכבת הרהיטים או הרמת משאות כבדים. כך זה היה תמיד, ורק אנחנו בעידן המודרני עשינו דייסה: פתאם הנשים עובדות ומתפרנסות, והגברים נשארים בבית לטפל בתינוקות. עולם הפוך.
השוויון הזה דופק, בסופו של דבר, את כולנו. אם תשאלו אותי, אין שוויון! יש חלוקת תפקידים ומטלות לפי כישורים. עיקר הטיפול בילדים, ובמיוחד בגיל הרך, "נופל" על האישה. ברוב המקרים היא יותר מוכשרת בזה, ולא סתם: החיבור בין האם לתינוק נבנה מהרגע הראשון, והדמות המשמעותית ביותר לרך הנולד היא אמו. גם האב מאוד חשוב, אך מוטב שיעסיק את עצמו בעיקר בעבודה, בפרנסה ובכל הנושאים הפרקטיים. נשמע לכם שוביניסטי? זה אכן כך.
ככל שתשחררי יותר, תקבלי ממנו יותר עזרה
לאורלי אני אומרת חד משמעית לשחרר קצת. לשהות לבד עם הילדים, לנגב את הטוסיק והאף ולשמור ב-700 עיניים שלא יפלו מהמרפסת תוך כדי שהחביתה על האש זה גדול על רוב הגברים, אבל אנחנו הנשים נולדנו לזה. לטפס על סולם ולתקן חור בתקרה בטיט ומלט זו עבודה של הגבר. הוא נולד לזה. אז כן, נבוא אחד לקראת השני, אבל אל תבנו על שוויון.
תני לו ללכת למכון כושר פעמיים בשבוע, אני אומרת לאורלי, הוא צריך את זה. את תראי איך ככל שאת תשחררי יותר, הוא יצמצם בעצמו את היציאות שלו מהבית. גם לך מותר לצאת לאוורור: נסי לכוון את עיסוקייך לשעה בה הילדים מוכנים לשינה או ישנים, ואז יהיה לשניכם יותר קל. את תראי שהאווירה תשתפר ויהיה נעים יותר בבית.
נסו לדבר על הנושא בלי כעס; גלו הבנה אחד למצוקת השני. כולם ירוויחו מזה: את תרוויחי גבר שליו שנכון לכל בקשה שלך, הוא ירוויח קצת ספייס ולא ירגיש שהוא מתאמץ לבצע מטלות לא לו, שניכם תרוויחו זוגיות נעימה, רכה ומאפשרת, והילדים יזכו לבית חם, אוהב ורגוע.
*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו