"אני נטלי. בת 40, גרושה +1.
"יש לי חבר כבר חמש שנים. הוא מבוגר ממני בעשור, אמיד מאוד (זה מאד חשוב לי), אבל אני לא מאושרת אתו. אני מאד קשורה אליו ולא רוצה לאבד אותו אבל סובלת ממנו. הוא נאה, נהנתן במלוא מובן המילה וחולה בילויים. אבל הוא גם אגואיסט שחושב רק עצמו, לא מתחשב בי, לא אוהב את הילד שלי ולא מוכן להיות איתי בשבתות כשהילד איתי. הוא לא אוהב ילדים באופן כללי. גם את ילדיו הוא לא מחבק ומנשק.
"הוא לא מפנק אותי. בטיולים אני משלמת את חלקי וזה מעצבן אותי מאד. הוא מתקמצן עלי. אנחנו נפגשים לפי המינון שהוא רוצה (כי אני תמיד רוצה). יש הרבה סקס וזה גם החלק הכי משמעותי בינינו.
"רציתי לעזוב אותו עשרות פעמים. היו לנו פרידות אבל הייתי מאד שבורה בתקופות האלה ואני עושה הכל כדי לא להגיע אתו לריב או תאקל שיביא אותו למסקנה שאני לא בשבילו והוא יעזוב ואחזור לאבל עליו. אני עושה הכל בשבילו ומפנקת בלי סוף אפילו על חשבון הזמן שלי עם הילד. כל כולי עליו. והוא שאנן. מזלזל בזה. אני יודעת שאני עושה טעויות אבל לא יכולה לעשות משהו אחר ורודפת אחריו כמו מטומטמת.
"רק אל תגידי לי להיפרד ממנו. כי זה מה שכולם אומרים לי".
50% מהיחסים הם שלך
נטלי,
זה כמו לבוא למיון עם התקף לב ולומר לרופא: "תעשה הכל רק אל תיגע לי בלב".
אני לא אגיד לך להיפרד או להישאר. אני לא אומרת מה לעשות ו"נו נו נו" אם לא עושים אבל אראה לך איפה החולייה החלשה שלך. אני ממפה לך את מיקומך בקשר ללא פילטר, שזה לפעמים יותר קשה מהפרידה. המקום שלך מייסר אותך וחלש וכל יום שעובר עושה עוד מעשים שמחלישים אותך עוד ועוד.
את עסוקה בלמצוא אשמים במצבך. את נלחמת על המקום שלך, מתלוננת בלי סוף, מרירה וכעוסה. רק מסתכלת על איפה הוא לא בסדר, הוא לא מתנהג באהבה אליך והוא והוא... בעוד את נמצאת שם בהכרה מלאה ומדפדפת בקלילות כל סיטואציה אף שליבך מתכווץ בתוכך.
מבחינתו, את המובן מאליו בהתגלמותו. את סופגת מצבים מביכים ומחלישים ולא עושה מעשה. קצת בוכה, קצת מתמרמרת וממשיכה כרגיל. זה בדיוק הדפוס החוזר ונשנה בקשר שלכם. ככה בניתם את היחסים וככה הוסכם בשתיקה. את מצביעה כל יום ברגלייך שאת מסכימה ומוכנה לכל גחמה שלו, מסכימה לקבל ממנו פירור (לטענתך).
כל זמן שאת שם וממשיכים רגיל אז הכל רגיל. זה המצב התקין שלכם. את מתלוננת והוא מזלזל – כך מתנהל הקשר. זה המאזן ששניכם יצרתם ולא רק הוא יצר כמו שאת מציגה את זה. יש לך 50% שהם רק שלך. ויש לך דרך לפניך שמצריכה ממך יציאה מהקורבנות והמסכנות למקום חזק יותר. להפוך למי שמבינה מלא על מלא את הצד שלה בסיפור ולא זורקת הכל עליו ולא זזה עם זה מילימטר כבר שנים. שנים שיכולות להיות טובות ונעימות.
כל זמן שאת שם וממשיכים רגיל אז הכל רגיל. זה המצב התקין שלכם. את מתלוננת והוא מזלזל – כך מתנהל הקשר. זה המאזן ששניכם יצרתם ולא רק הוא יצר כמו שאת מציגה את זה
הכל מתחיל אצלך ובדימוי העצמי הנמוך שלך. אף שאת יפיפייה צעירה ומלומדת את עצמך זה לא משכנע. את תקועה על הצורך בזוגיות ולא משנה לך מה איכותה. להיות בזוג זה הנכון לדעתך ומסמל הצלחה. גרושה פנויה זה מסכנות מבחינתך ופה מתחילות הבעיות והחולשה. הפחד מסטטוס פנויה, הפחד מלהיות קצת לבד, הפחד שלא תמצאי בן זוג כל אלה מביאים אותך לבלוע צפרדעים, להיות חלשה ומרצה ובסופו של דבר לא להשיג את מה שאת רוצה. השיעור שלך בחיים זה ללמוד להעריך את עצמך ולהפסיק לזייף. להקשיב יותר מלדבר. להתבגר. זה לא קורה אחרי כמה מילים בטור, אבל זה יקרה אם תתחייבי לעצמך ולדרך החדשה שלך.
אז במקום לקטר. קחי אחריות על הצד שלך, קומי על רגלייך ותסמני לו מה מתאים ומה לא. הוא לא ישתנה, ככה הוא וכל השנים הסכמת. את לא תשני אותו וגם אל תנסי, אל תטיפי לו כל יום כמה הוא צריך להשתנות אלא תשתני את ותעשי מעשה אמיץ ועוצמתי. תחליטי! תבחרי! תהי מוכנה לשלם את מחיר ההחלטה. נשארת תקועה וסופגת או עוזבת ומתנתקת. ואם מה שהוחלט תחיי. אל תפסיקי לטפל בעצמך ותתחילי לפעול מתוך מודעות ולא רק באימפולסיביות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת