השבוע קיבלתי פנייה מגולשת וזהו נוסח המכתב: "היי, יש לי בעיה ממש חמורה בזוגיות. אני נשואה רק 9 חודשים ויש לי ילדה בת 4 חודשים. ממש עצוב לי שאני ובעלי ממש אוהבים אבל לא יודעים להתמודד עם הבעיות שלנו. בכל פעם שאנחנו רבים, בעלי לוקח את החפצים שלו ועוזב את הבית. אנחנו לא יודעים איך לריב נכון. כל מריבה שלנו מגיעה לאלימות מילולית, ולעתים אפילו פיזית. אני כבר לא יודעת מה לעשות. כבר הגענו עד לרבנות ואשמח לייעוץ".
אף פעם אל תסכימי להיות קורבן
יקירה, כפי שקימצת במילים בתיאור הבעיה שלך - כך את מקמצת בעומקים הפנימיים שלך, בשיחות שלך עם עצמך ובזוגיות שלך. את כבר מבינה שיש בעיה, אבל לא בשלה להתמודד עם הפיתרון. ולכן את מעבירה לי מסר קצר, בצורה מאוד שטחית ופשטנית..
חסרים כל כך הרבה פרטים בסיפור שלך: בת כמה את? כמה זמן את מכירה את בעלך? האם היו גילויי אלימות גם לפני החתונה? האם נישאת לו רק בגלל שהיית בהריון? את כותבת שאתם אוהבים - יש לך דוגמאות מהיומיום שמצביעות על כך או שזו סתם אמירה שהתרגלת לומר לעצמך כדי להירגע למרות שלמעשה אין לה קשר למציאות? אני כן מבינה שאת רוצה לדעת מה קורה איתך שכן אין לך מושג איך הגעת עד הלום. אני משערת שאת צעירה, חסרת ניסיון ואפילו תמימונת. בעלך הוא אורים ותומים עבורך. הוא ראש החץ ואחריו את הולכת בלי לבדוק את הדרך ואת טיבה.
ראשית, שיהיה ברור, אלימות לא מקובלת עליי בשום צורה. בסיפור אלימות במשפחה אני ממליצה לצד הסופג לחשוב בכיוון פרידה ולעולם לא להסכים להיות קורבן. גם אם קשה וגם אם התנאים לא מאפשרים - יש לעשות הכל על מנת לצאת מהקשר. טובת הילדים במקרה הזה היא לחיות בבית נפרד. קשיי הפרידה של ההורים עדיפים על חיים בצל אלימות באווירת מתח ומדון.
ניכר שאת כרגע לא מספיק מוכנה וחזקה לצאת לדרך של שינוי. את עדיין שבויה במנטרה שאת ובעלך מאד אוהבים.. אם כי אני לא רואה במכתבך שום דבר שמזכיר אהבה. אהבה היא לא רק מילה שנזרקת לאוויר. אהבה זה חמלה, חום, מחויבות והתחשבות. יחסי אהבה באים לידי ביטוי במעשים, באינטונציה, במגע נעים, בהתחשבות הדדית וברצון משותף להיות ביחד.
כשבעלך יראה שעומדת מולו אישה חזקה, אולי אז הוא יתגבר על הדחף לנהוג בך כחפץ חסר חוט שדרה. היום את החלשה בקשר ולכן את משמשת לו כשק אגרוף. עצם הישארותך במקום את מסמנת לו שזה בסדר ושהוא יכול להמשיך.
שלא תטעי, אני לא מצדיקה חלילה את התנהגותו של בעלך. עם זאת, אני כן מאמינה שיש לך קשר וחלק בדואט שלכם. אם גם לאחר שתסמני את הגבול – לא תבחיני בשינוי מצדו והוא ימשיך לרדות בך, תיאלצי לעשות מעשה אמיץ ודרסטי לטובתך ולטובך ילדך. מעשה כזה יבוא בחשבון רק אם תלמדי לאהוב את עצמך יותר. רק אם תרגישי בתוכך שאת שווה ולא מוכנה להמשיך לספוג השפלות. רק אז תוכלי לעזוב.
ומה הכוונה לאהוב את עצמך? התגובה של רובנו היא "אני מת על עצמי, מה?" אבל האמת היא שלצערי מעט מאד אנשים באמת אוהבים, מעריכים ומכבדים את עצמם. רובנו הגדול מתהלך בעולם הזה, שנים על גבי שנים, עם הערכה עצמית נמוכה מאד, תחושת אפסיות, מה שמביא אותנו למערכות יחסים בהם אנחנו אנדרדוג שדינם כישלון.
ערך של אדם לעצמו הוא הערך העליון, ועליו ייבנה קשר בריא. אין ערך למשפחתיות או לנישואין אם אין ערך לעצמך. בעצם האושר וההצלחה בנויים על הבסיס הזה. טיפול בשיחות ילמד וימחיש לך מה זה אומר. תצילי את עצמך ואת ילדך . ויפה שעה אחת קודם.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il