אחרי 25 שנים משותפות עם בעלה צביקה, שלומית הייתה בטוחה שהחיים מאושרים והזוגיות נפלאה, עד שיום אחד, בגיל 55, פצצה נפלה עליה ביום בהיר אחד. שלומית וצביקה היו מודל לזוגיות יפה. כולם נשאו עיניהם לזוג המושלם. הם תמיד היו חבוקים, צמודים ומחוייכים. ככה חשבה שלומית, כך חשבו גם ילדיהם, חבריהם וכל הסובבים אותם. זו הסיבה גם ששלומית מעולם לא חשדה בדבר, אבל יום אחד, בלי הכנה מראש, צביקה ארז מזוודה ועזב את הבית. "יש לי אהבה גדולה לטלי", אמר והלך.
לאט לאט הפרטים החלו להיחשף ומסתבר שבמשך שנתיים, צביקה מאוהב בטלי. הוא אף יצא איתה בפומבי, נסע איתה לחו"ל, הכיר את משפחתה וילדיה. "הוא ממש ניהל חיים כפולים, ואני לא חשדתי בכלום. הוא עשה את זה חלק ונקי. הוא והזונה שלו", היא אומרת לי. "אני כועסת נורא. רוצה לנקום בהם. אני קמה בבוקר וחושבת איך להזיק ליחסים ביניהם. אני לא חיה, אני בדיכאון. אני המומה ממנו. איך עשה לי דבר כזה?! בטחתי בו והוא סרח. החלק היחיד שטוב בסיפור זה הכסף הרב שהשאיר לי. לא מטוב לבו חלילה, אלא מייסורי המצפון שלו ורגשות האשם. כך הוא מרגיש נקי יותר".
זה שנישאנו לא אומר שאנחנו רקמה אנושית אחת
שלומית יקרה. החיים כל כך קצרים ואת מבזבזת אותם על נקמה? על אגו? אני מאד מבינה ללבך. להיות נבגד זה פצע כואב. הוא אמנם מגליד עם הזמן אך תמיד משאיר צלקת רגישה. התדמית של בעלך בעיניך התנפצה לתמיד. מה שהיה כבר לא יהיה, חיים חדשים מתחילים לך, והכי נכון עבורך הוא להמשיך את חייך הלאה תוך הבנת המצב. עכשיו זה קשה אבל בסופו של דבר השינוי יהיה לטובה.
אני מציעה לך לאסוף כמה תובנות בדרך. למדת בדרך הכואבת שאין גרנטי בחיים, ורצוי לחיות את החיים, ערים גמישים ופתוחים. כל תרחיש אפשרי. ומי שרדום כאילו מזמין תקלה. מה שקרה לכם קורה כל יום בכל העולם. אנשים מתחתנים, נשבעים בחופה שלא לבגוד אך לא מסוגלים לעמוד בהבטחה. הריגוש קורא להם והוא קורא חזק מאד. זה שנישאנו אינו אומר שאנחנו רקמה אנושית אחת. אדם הוא ראשון לעצמו. את רמת הריגוש שבעלך חווה כרגע שום נישואים לא יכולים לספק ולכן הוא מאוהב ועיוור. אמנם אנחנו יצוריים משפחתיים ושבטיים אך הבעיה שאנחנו לא מונוגמיים. בני אדם הם יצוריים יצריים ונהנתנים. אולי גם לך זה יכול היה לקרות, ובכלל לא בטוח שהיית מסרבת. אולי לו היית במקומו היית נוהגת כמוהו.
את קיבלת את המצב בהפתעה מה שהגביר את ההלם והכאב. אבל איך? איפה היית כל התקופה? לא ראית סימנים המעידים על שינוי גדול בחיי בעלך? אני מאמינה שבחרת לא לראות, פחדת אבל אם תשחזרי לרגע את השנתיים האחרונות, תמצאי שם הרבה ניואנסים שברחת מלראותם.
הפגיעה באגו היא לא קלה אבל רצוי לך להיות מעל זה. הנקמה רק "תלכלך" אותך, תמלא אותך באנרגיות שליליות, ותחליש אותך. מה יצא לך מזה? בעלך רצה ללכת. אי אפשר להילחם בזה וגם לא רצוי. אין כאן אשמים. כולנו בני אדם לא מושלמים, כולנו אגואיסטים, כולנו חיות הישרדות. תחושות הכעס, האשמה, והנקמה שאת חשה עכשיו הן רגשות קורבניים שלא יועילו לך. תתמקדי באינטרס שלך - לחיות טוב ולכי על זה. האינטרס צריך להיות קודם כל - ראש פתוח, הבנת המצב לעומקו, חיפוש אחר שקט וטיפול בשיחות על מנת להתחזק. את אישה אטרקטיבית, נאה ואינטיליגנטית אין לי ספק שתמצאי את דרכך. לאט לאט תלמדי את החיים שאינך מכירה. תצאי , תבלי, תכירי אנשים חדשים. העולם בכף ידך, אם רק תאמיני בעצמך.
> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il