דודי הוא גרוש בן 50 מאילת. אשתו בגדה בו אבל הוא הסכים לסלוח, אולם היא לא רצתה להמשיך בזוגיות אתו. לצערו הרב הם התגרשו. הוא השאיר לה המון כסף והמשיך לחזר אחריה גם אחרי הפרידה. "הייתי ממש מטרד, אובססיבי", הוא סיפר לי בפגישתנו. "כשהכרתי את שלומית, היא הייתה צעירה יפהפייה והתייחסה אלי מדהים. הייתה חמה, בישלה ארוחות יום שישי, והכניסה אותי למשפחה. התאהבתי בה, אבל אז התחילו הסחיטות והזלזול. היא רצתה ממני כסף. זה התחיל במימון חשבון הארנונה שלה כי לטענתה הייתה במינוס. אחר כך, ביקשה עזרה גם בבגדים, תכשיטים ומה לא. נתתי לה את הכסף בכיף ובאהבה אבל אז גיליתי שהיא בוגדת בי. מסתבר שהיו לה כמה מאהבים והיא מג'נגלת בין כולם. אני עדיין לא רוצה לעזוב אותה ומוכן לוותר לה. מה אני עוד יכול לעשות?"
יש פיתרון, אבל אין עם מי לעבוד
דודי שאל אותי שאלה נכונה וחשובה אבל לא היה בשל בשום צורה לתשובה ולחיפוש שהצעתי לו. אין ספק שיש הרבה מאוד דברים שניתן לעשות במקרה כזה. קודם כל חשוב שדודי יבין עם עצמו למה הוא בוחר להיות במקום כל כך מושפל ודחוי ולמה פרידות עבורו נחשבות לסוף העולם? עליו להבין איך הוא משפר את הדימוי העצמי שלו ולומד לשים גבולות. הוא צריך ללמוד מחדש איך לאהוב את עצמו ולא להיות במקום של מושא ללעג אצל בת זוגו. הוא מסכים להיות מנוצל וממשיך לשתף פעולה בזוגיות לא טובה והעיקר שלא ללכת.
הסברתי לדודי את כל הדברים האלו, אבל הוא ישב מולי. עם מבט מזוגג, כמו אומר לי: 'בסדר. הבנתי. אבל אני עדיין אוהב אותה'. למעשה מלכתחילה הוא ממש לא רצה לבוא אליי. אחותו הייתה זו שדחפה אותו לטיפול. היא זו שצלצלה לקבוע מועד עבורו, ולמרות התנגדותו, היא הצליחה לשכנע אותו, הוא כנראה רק רצה לרצות את אחותו, לסמן "וי" על שיחה עם מטפל.
זה היה ברור שדודי לא באמת רוצה לצאת מהמצב, או נכון יותר לא מסוגל לזוז מהמקום שלו. הוא עוד לא בשל לשמוע את האמת על הסיטואציה בה הוא נמצא, לא רוצה להתמודד עם הפחדים, הוא חושש מהמעשה עצמו. כרגע הוא נכנע לדפוסי העבר שלו. ובמקרה כזה, אף מטפל לא יניע מנוע כיבוי.
לשמחתי בימינו לגשת לטיפול כבר לא נתפס כבושה. אם פעם האמינו שרק "פסיכים" הולכים לפסיכולוג, הרי שהיום רוב האנשים מבינים את התועלת שיכולים להפיק משיחות בחדר המטפל: אפשר ללמוד הרבה על ההתנהגויות שלנו, הרחבת המודעות העצמית, פיתוח מיומנויות וכישורי חיים. אבל טיפול לא מתאים לכל אחד. יש תנאים שאם הם לא מתקיימים, חבל על הכסף.
אני פוגשת לא מעט גברים ונשים כמו דודי שממשיכים בחייהם כפי שהם ורק אולי בעוד כמה שנים, כשיקבלו זעזוע מספיק גדול, יפקחו את עיניהם ויזוזו ממקומם. מצד שני, יש גם אחרים שעשו שינוי עצום, שהבינו, שגדלו, שהתפתחו. הם האנשים שהגיעו מתוך רצון ובשלות, הם שאלו את השאלות העמוקות והנכונות על החיים, עשו מאמץ, נכנסו למסע שלא תמיד הוא קל (למעשה הוא אף פעם לא קל) אבל מנקה את האורוות ומאפשר להמשיך לחיות באיכות אחרת לגמרי. בזכות הטיפול המוצלח, אני עדה להרבה רווקות שנרגעו ומצאו בן זוג בזכות תובנות חדשות והפיכת המירמור והלחץ להומור משחרר, זוגות שהיו על סף פרידה וחזרו לתקשר ולהעריך אחד את השניה ושמרו על התא המשפחתי, בוגדים שקיבלו החלטות והפסיקו להתנדנד בין הבית למאהב/ת - כל זה קורה בעקבות שיחות. טיפול הוא שיעור בחיים וכשהתלמיד מוכן, המורה מגיע. לא דקה אחת לפני!
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com