תמר בת 40 נשואה + 2 בני עשרה. היא תוססת מלאת חיים ובעלה איש שקט ולא חברותי במיוחד. הוא טיפוס של בית. הם נשואים שני עשורים כמעט אך חיי הנישואין בשביל תמר הם שיעמום גדול במובן הריגשי. היא השליטה העליונה. המלכה של הבית. הילדים גדלו, עסוקים בענייניהם והבית הריק רק מציף ומחדד את השיממון.
היא ממש לא רוצה לפרק את המשפחה, היא נלחמת שלא להיתגרש אבל היא כן רוצה לשחק עם הלב קצת יותר. ולכן היא בחיפוש מתמיד אחר אהבה, רומן, סטוץ, העיקר משהו ריגושי שיהפוך לה את הבטן ויחמם לה את הדם בוורידים.
"אני אוהבת את בעלי", היא אומרת. "הוא אחלה בן אדם. אבל אני לא מרוגשת ממנו. לא נמשכת אליו. ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים לבד באירועים. לבד עם חברים, לבד בסלון, לבד במרפסת. הוא לא אוהב ארועים חברתיים, לא טיפוס של שיחות נפש, לא חובב אנשים ואני מאד צמאה לכל זה. הוא מייבש אותי.
"כבר פעמיים בעבר היה לי רומן והוא תפס אותי. למרות הכל השלמנו והכל הסתדר. עכשיו אני ברומן שלישי. הרומן הזה הוא קשה. זה גבר שגר רחוק, נשוי גם הוא והיחסים מאד מלחיצים. אנחנו כל הזמן נפרדים וחוזרים. נפרדים כי קשה וגנוב ואין מספיק הזדמנויות למפגשים ובסוף חוזרים כי לא יכולים בלי זה. שנינו לא מתפקדים. בפרידות אני בבית כל שבוע עם מצב רוח אחר. פעם מאושרת שרה שירי אהבה וכולי מטופחת ויפייפיה ושבוע אחרי אנחנו בפרידה ואני סמרטוטית ועצבנית. אם הוא לא יוצר איתי קשר אני חצי בן אדם. אין לי סבלנות לכלום ואני מאד מכונסת ולא נעימה ואם הוא מסמס לי משהו אני מתהפכת בשניה והופכת למאושרת באדם.
"כמובן שכל בני ביתי שמים לב לשינויים הקיצוניים אצלי. בעלי חושב שאני משוגעת. שאני צריכה טיפול פסיכיאטרי כי אני לא יציבה. אין לו מושג שזה קשור ברומן הלוהט שלי. ואין לו מושג שלי תמיד יהיה רומן. אני לא יכולה לחיות בשיממון ואני רק בת 40. יש עוד שנים של הנאה לפני ואני לא מתכוונת לקבור את עצמי רק עם גבר אחד.
"בעלי טוב לבית ולמשפחתיות. והרומן טוב לריגושים. אני חייבת את שניהם בחיים".
זמן להתעורר
תמר יקירתי,
את רוצה את מה שהרבה היו רוצים. גם משפחה יציבה ונוחה וגם שיגועים מחוץ לבית. נשמע מעולה, אבל יש פה דילמה. אם הכל היה פתוח וזה היה מקובל ואפשרי להיות נשוי ולנשנש חופשי מחוץ לבית אזי היית בעננים. אבל זה מותר רק באגדות ובפנטזיות, המציאות קצת אחרת.
את שוב מוכיחה שאדם גם אם הוא נשוי הוא ראשון לעצמו ובסופו של דבר הולך עם תאוות ליבו. למרות הסיכון למרות הפגיעה בבן הזוג, למרות חוסר הנאמנות. זכרי היטב -שבזכות הסיכון הריגוש תופס גובה, שהרי אם כל זה היה פתוח ומותר ודאי היה מאבד מקיסמו של האסור, הבלתי אפשרי, הגנוב המתוק.
אני לא יכולה לומר לך נו נו נו . את ילדה גדולה ורק את זו שמחליטה על חייך ולוקחת בחשבון את כל התרחישים. בעלך רדום. הוא אולי חושד בעמקי ליבו שמשהו לא כשורה עובר על אישתו אבל הפחד שלו לאבד אותך ואת המסגרת המשפחתית "השלמה" והטובה הפחד הוא זה שיוצר את העיוורון. הוא ממש בורח מלתפוס אותך. בורח מבשורה. הוא בורח מההתמודדות של ההשלכות של רומן נוסף. הוא מתעלם ומדחיק. כל הנורות האדומות דולקות לו בבית והוא חולם חלומות. עיניו עצומות לגמרי. כי לפתוח עיניים זה אומר מבחינתו גט, ומזה הוא מאד חושש.
מי שבאמת היה צריך לבוא אלי ולשאול שאלות זה הוא. הוא, אילו רק היה מתחזק עם עצמו ומטיל פצצה בבית זה מה שהיה מציל את המצב.
את היית מעריכה אותו יותר, נלחמת עליו יותר ובאמת נזהרת מלאבד אותו. הבעיה שהוא לפי מה שנראה לי מהסיפור הוא בכיס הקטן שלך וכל השליטה על החיים שלכם בידיים שלך ולכן את שאננה.
לא אמליץ לך המלצה בנאלית ולא ישימה כמו לכי לבעלך ותשקיעי ביחסים. אני לא חושבת שאת מסוגלת כרגע ליישם חיים כאלה רק עם הבעל. את כולך כדור אש ופנייך לבלוע את העולם. את לא במקום להפסיק את זה כרגע כי את "נרקומנית" של ריגוש ועל מנת להיגמל צריכים להיות שני תנאים ברורים:
1 . תנאי סף - רצון להיגמל
2 . מסוגלות לטיפול ארוך טווח.
הבנה ברורה של מה שאת רוצה בחיים ומה יותר חשוב לך זה מה שיביא לך את הפיתרון. ואם בעלך יתעורר משנתו ויעשה מעשה דרסטי הוא יקח ממך את השליטה במצב ויתחיל להוביל. תרחיש שנראה לי וכנראה נראה גם לך עדיין רחוק מהמציאות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת