דורית היא אישה אטרקטיבית למדי בשנות ה-40 לחייה, גרושה עם ילדה גדולה, בת 20, העובדת בעבודה מכניסה. הכול זרם על מי מנוחות עד שלפני שנה נכנס לחייה גבר נשוי אותו הכירה במקרה, כשעבד באחד המשרדים בסביבתה.
"מפגישות מקריות באזור המשרד הפכנו לידידים טובים, אכלנו צהריים ביחד והיו לנו המון שיחות על החיים", היא מספרת. אלא שהשיחות גלשו מהר מאוד גם לרומנטיקה וסקס. "בהתחלה היינו מאוהבים ונפגשנו די הרבה, מסעדות, בילויים וכמובן הרבה סקס", מעידה דורית, "אלא שעם הזמן הוא התחיל לצמצם את המפגשים ביננו והצהיר שלעולם הוא לא יעזוב את אישתו ושלא אבנה עליו ושלא אקח אותו ברצינות רבה מדי".
דורית הסכימה לוותר על הרבה בשבילו. "רציתי להיות אתו ולא ראיתי ממטר. גם כשאמר דברים כמו: 'בואי נהנה ממה שיש' או 'נתפוס את הרגע בלי לחשוב על עתיד' - זרמתי עם הכול", היא מספרת. גם שגילתה שהיא לא היחידה ויש עוד נשים שהוא ברומן איתן היא בחרה להבליג. "אמרתי לו שאני יודעת על האחרות, הוא הכחיש ואני שתקתי. הרגשתי שאני כבר לא אהובתו אבל המשכתי לרדוף אחריו ולתת לו את כל כולי. כל היום חשבתי רק עליו".
"הגענו למצב שמתראים פעם בשבועיים בקושי", היא מתארת בכאב. "ולקראת פגישה אני לא יודעת את נפשי מרוב התרגשות. הייתי זמינה לו במאת האחוזים, אך לאחרונה הוא התרחק לגמרי. מסמס לי פעם בשבוע כמה מילים יבשות וזהו. אפשר לומר שזה נגמר.
"הוא לא רוצה אותי אבל אני עדיין כל כולי שם, לא משתחררת, חושבת עליו, מחכה לסימן ממנו, מבואסת מאד. נשארתי מתוסכלת, פגועה, כועסת ומחכה כל יום לשמוע ממנו".
"את זאת שהסכמת להיות מובסת ומושפלת"
רומן עם גבר נשוי (כמו גם עם אישה נשואה) נהווה בדרך כלל מקור לתסכולים וכאב, והיותך פנויה רק מחמיר את התסכול. אז נכון שהעצה הכי טובה זה לא להיכנס לזה, אבל אנחנו לא רובוטים שעושים רק מה שנכון אלא אנחנו בני אדם עם חולשות ותשוקות. אם זה קורה כל כך הרבה כנראה זה אנושי, ולא תמיד אפשר לעצור את כוח התשוקה.
במקרה שלך תמרור העצור זועק לשמיים, ובכל זאת לא עצרת. מילאת לך ימים שלמים של אנרגיות על פירור אחד קטן. החלל בחייך התמלא בריגוש שרובו בדמיון ומעט בחיים. התמכרת לתחושת האופוריה אך לא התייחסת לאיכות הקשר, התמסרת ל"עיסוק" שמילא אותך ולא לאדם שאיתך.
את הסכמת להכל וזה התפוצץ לך בפנים, ועכשיו נוצר לך ואקום. תזכרי שהעצב הוא לא על אובדן הגבר הזה, כי הוא מעולם לא היה באמת איתך, אלא על עצם העובדה שננטשת, שאת דחויה, חלשה ומושפלת. את עסוקה ברחמים עצמיים והלבד הופך לקשה יותר. את זאת שהסכמת להיות מובסת ומושפלת, הכעס שלך הוא רק על עצמך. על שהסכמת לרדת נמוך, על שהלכת לאיבוד ונתת את עצמך לריק, על שנזונת מאויר ועל שעפת גבוה מבלי לשים לב שאת לבד שם ואין לך פרטנר.
את לא הקורבן של הקשר הזה. את זאת שבחרה להיות שם. אף אחד לא הכריח אותך ואיש לא אנס אותך להיות היכן שהיית - הכול היה בידייך שלך. הכעס והתסכול שלך אינו תלוי בבחור. אין לך סיבה אמיתית לכעוס עליו.
עכשיו את לומדת את השיעור. ובניגוד למה שאת חושבת, הלקח לא להתעסק עם גבר תפוס הוא לא באמת השיעור כי לא תמיד יש לנו שליטה במי נתאהב. השיעור שלך הוא לאהוב את עצמך יותר ולא ללכת לשבי אחרי הפחדים שלך והפנטזיה. ובודאי לא לעוף על מי שלא נותן לך מעצמו.
אין לך מה לאהוב את מי שלא אוהב אותך. אולי ההתחלה בינכם היתה נעימה ומרטיטה אך מהר מאד היא הוחלפה בקור באי אכפתיות מצידו ובתחושת דחיה והיתעלמות ואת המשכת להישען על תחושת העבר שחלפה לה מזמן. ישנת כל הדרך ומה שהניע אותך זה הפחד מהיום שאחרי, מהלבד הצורב . למרות שאין יותר צורב מהקשר המנוכר הזה וחסר התכלית.
כל החיים צוברים חוויות, חלקן לא ממש נעימות אבל כולן מלמדות אותנו על עצמינו ועל החיים ומעשירות ומשכללות את הכלים שלנו. אין על מה להצטער ואין על מה להתחרט. עשית, טעית, התחזקת, למדת, ובדרך לא איבדת דבר יקר. איבדת בלון ענק מלא בכלום ותשמחי שזה היה ותשמחי יותר שזה נגמר.
תובנה אחת קחי איתך להמשך הדרך: "מי שלא נעים כלפי, מי שלא נדיב כלפי, דואג לי ואוהב אותי – אין לו שום מקום בחיי".
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com >> לכל הטורים של יעל ברון הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת