גיא (40) מספר לי בפגישה: "אני נשוי לענת 15 שנה ויש לנו שני ילדים. כל השנים הייתי עסוק בעבודה ובעיקר מרוכז בעצמי. לא שמתי לב לבית, לא לאשתי ולא לילדים. כלום. הייתי מגיע בערב מהעבודה, רואה טלוויזיה או קורא עיתון וב-23:00 נכנס למיטה לישון. הסקס היה גרוע וכלום לא עניין אותי. גם בשבתות הייתי מחפש את עצמי בחוץ רק כדי לא להיות בבית. אני אפילו לא זוכר את התקופה הזאת. אולי הייתי מדוכא. לא יודע, לא זוכר. אני כן זוכר שענת הייתה מתלוננת שהיא נשואה לזומבי. שאין לה בן זוג, שחסר לה חום, וסקס. כל יום הייתה מתלוננת ומעצבנת אותי. הייתי מתנפל עליה בצעקות, רק שתרד לי מהראש.
"בשנה האחרונה הכל התהפך. ענת מצאה לה עיסוקים מחוץ לבית, ירדה במשקל, התחילה להתאפר, להתלבש אחרת ולהשקיע בעצמה. התחלתי לחשוד שמשהו קורה לה בחיים שמוסתר מעיניי. התחלתי לרחרח ומהר מאוד מצאתי. מצאתי התכתבות מלאת אהבה תשוקה ואפילו זימה עם גבר שעובד איתה. נשרפתי. הרגשתי שאני עולה בלהבות.
"כשהתעמתתי איתה בנושא, היא הכחישה. בחרתי "לקנות" את הבלופים שלה, אבל אז היא אמרה שהיא רוצה להתגרש והיא מדברת על כל יום. אני לא רוצה לפרק משפחה וזה הפך אותי לפודל מבוהל. אני מתחנף אליה כל הזמן, ומוכן לעשות הכל ורק שהיא לא תעזוב. כל היום אני מכרכר סביבה. שולח מסרוני אהבה 10 פעמים ביום, קונה לה מתנות, מזמין לנו ארוחות רומנטיות, עוזר בנקיון הבית, בקניות, ועם הילדים - אבל כלום לא עוזר. היא לא סובלת אותי ובזה לי. מה לעשות? לא רוצה להתגרש".
בוקר טוב, התעוררת!
גיא היקר, ימים לא קלים עוברים עליך אך יש בהם גם ברכה. בוקר טוב, סוף סוף התעוררת! עד היום פשוט ישנת במשך שנים. ויש סיבה לתרדמת הממושכת שלך: חיי השגרה, החיים האפורים, הלב הריק מאהבה, חוסר העניין, העדר כל רגש חם, שום רצון ומוטיבציה להשקיע במשפחתיות. נהגת כמו אסיר שכלוא בתנאים קשים. ברחת מהמציאות. העלמת את עצמך על מנת שלא לגעת בכאב ובתסכול. ברחת לשינה עמוקה. אבל אז קרה הבלתי צפוי עבורך - לענת זה נמאס. היא מצאה לה אהבה אחרת, ובכל זאת - על אף בקשתה להתגרש - היא עדיין מפחדת לעשות את הצעד ולעזוב. עובדה. היא עדיין שם. איתך.
הזעזוע העיר אותך, כמו מכה בראש. נכנסת לפניקה. ועל כך אתה עוד תגיד תודה. כי זה הזמן שלך להתפתח ולעמוד איתן בהתמודדויות של החיים. הדרך היחידה שלך בחיים היא לצאת מהפניקה ולהפסיק לחשוב שגירושים זה אסון שלא קמים ממנו. חשוב שתיקח בחשבון שאולי אכן תגיעו לזה. אתה עושה הכל על מנת לא להגיע לרבנות אבל בהתנהגותך אתה למעשה מאיץ את התהליך.
האם אתה באמת חושב שאם תתחנף ותזחל על הגחון, היא תמחל לך ותרצה אותך? פתאום תתאהב בך? נראה לך שהיא תימשך אליך פתאום רק כי אתה מיילל ? אז זהו שלא. זה רק יגרום לה לרצות פחות ופחות. אתה תמאיס את עצמך בדביקות שצצה לך פתאום, ותספוג דחייה אחר דחייה ותיכנס ללופ של חולשה. זה מסלול התרסקות ידוע מראש
מה שאתה צריך כעת זה שינוי מבפנים. עם ענת או בלעדיה. מעולם לא דיברת על רגשות. תמיד היית בונקר, התקשורת ביניכם היתה אפסית ואתה שותף פעיל לכך. עלייך לזוז וזה אומר לדבר מהלב. לשים את התחושות, החולשות והקשיים על השולחן. לראות את המצוקה של האחר. לשים את הלב על השולחן!!! ליזום שיחות ומנגד לשחרר את האחיזה ולהניח לה לרגע. שים את הפרידה כאופציה. החיים שלך עם ענת לא היו מזהירים ואל לכם לחזור למקום ההוא. לפעמים - על מנת לבנות שוב - צריך לפרק את מה שהיה ולקום בחזרה. ליווי של מטפל , זמן, כנות ופתיחות הם החומרים הדרושים כרגע. בהצלחה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il