ממה הוא פוחד?
הוא אף פעם לא היה בטיפול. אף פעם לא חפר בעברו ולמד מה מניע אותו ומה תוקע. הסיפור לא מתחיל כאן, בקשר מחייב שמפחיד אותו או בהריון שמבעית אותו. הפחדים נאספו עם השנים. אני שואלת על הילדות שלו. על כל 30 השנים. שם טמון השורש.
גיא גדל בצפון למשפחה נורמטיבית. שלושה ילדים. הוא באמצע. הורים רגילים. לא משהו חריג. אבל בין השורות מסתתרים להם מסרים שהוא ספג כל חייו. הוריו עבדו קשה והפרנסה היתה במסורה. תמיד היה לחץ כלכלי, והלחץ הוביל לאווירה מתוחה בבית. הוא היה ילד שובב. הוריו קראו לזה פרובלמטי. מרדן. החיים בבית היו לו קשים. לא סמכו עליו. תמיד היו ממלמלים שממנו לא יצא שום דבר. שהוא אינו מסוגל אפילו לסיים י"ב. ירדו עליו. כעסו עליו. לא הבינו את מצוקותיו. גם בתור חייל לא הלך לו קל. הוא התמרד, התנגד, ולבסוף השתחרר טרם הזמן. עבודות הוא מחליף כל חודשיים, מרגיש חוסר יציבות כבר שנים. כל דבר שהתחיל, עזב. לא התמיד. פחד להצליח כמו גם להיכשל. תמיד היה בכמעט. עם השנים הוא החל להאמין שהוא לוזר, טיפש, לא יוצלח. הוא פיתח מנגנוני תוקפנות ובריחה ממחויבות. הוא מאמין שיהיה בעל גרוע, אבא גרוע, לא מפרנס מספיק טוב, יביא לעולם ילד ולא יהיו לו כלים לגדל אותו. לא כלים כלכליים ולא נפשיים. הוא מבין שילד זה בלתי הפיך. זו אחריות לכל החיים. המחשבה על כך מטלטלת אותו. הוא מבוהל. זה נראה לו הר גבוה מדי. זה גדול עליו לדעתו. מה יהיה? הוא שואל אותי. כמו ילד אבוד.
הריון ולידה והתהוות של משפחה, הינם הדבר הטבעי והמשמח ביותר לאדם בחייו. ואכן זו חוויה נפשית ורגשית עמוקה ולצידה התחייבות ואחריות אין קץ. הבריאה מאפשרת תשעה חודשי עיכול להורים שבדרך. ואכן זהו שינוי גדול בחיים. עידן חדש. התנהלות חדשה.
אצל כל אחד מאיתנו נתפסת החוויה בצורה אחרת. לגיא קשה לזרום עם שינויים. כל תזוזה מפחידה אותו. לפני מעבר דירה הוא משלשל יומיים, לפני כניסתו לעבודה חדשה הוא לא ישן שבוע. הוא ברמת רגישות גבוהה, מעל הממוצע. לאנשים עם רמת רגישות שכזו החיים קשים יותר. זו נקודה כללית שכדאי לו לדעת על עצמו. קל וחומר, העובדה שהוא עומד להפוך לאב בקרוב הופכת לו את הבטן.
גם לבת הזוג יש השפעה על החרדה של אב ילדה. יהיה טוב אם תגלה אמפתיה ותרגיע כמו שרק אמא יודעת להרגיע. כאן נבחנת הזוגיות. בביחד, בתמיכה ההדדית, בשיתוף ההנאות והפחדים החולשות והחוזקות. חשיפה אחד לשני, זה חומר שמקרב והופך זוגיות לטובה וקרובה יותר.
לא הכל ייפתר
גיא מתחיל להבין מהיכן צצה לו החרדה. הוא מתחיל לשחזר את חייו אחורנית. הוא מגיע לתובנות ומזהה את חוט השני שעובר בכל צעדיו ומעכב אותו. הוא יודע שהוא רגיש, שיש לו דימוי עצמי נמוך בהרבה מהאמת האבסולוטית. הוא מבין מדוע אינו מאמין בעצמו.
הוא יודע איזה הורה הוא לא רוצה להיות. איזה אבא הוא היה רוצה לעצמו ולפי זה ינתב את אבהותו. גיא הגיע לטיפול. הוא רוצה לפגוש את עצמו סוף סוף. הוא יודע שיש מקומות כואבים. את הצעד הראשון הוא עשה. זו התחלה לחיים עם מודעות. לא הכל ייפתר ויהיה מושלם. אבל זה כל היופי. לקבל את עצמך, להכיר במגבלות ולצעוד באומץ קדימה.
לא הכל ילך פיקס. אבל תשמש מודל של אנושיות לילדים שלך. רווח נקי לכולם.