"שלום יעל. שמי מיכל, אני בת 30, נשואה + 2 ילדים קטנים. אני ובעלי לא מפסיקים לריב. כל יום יש משהו חדש אבל הכול נסוב סביב הקשר שלו עם אמא שלו. הוא רואה בה אלוהים והיא שולטת בכל. כל ערב שישי אנחנו הולכים אליה ויהי מה. זה בכלל לא משנה אם אני או הילדים חולים – על אמא שלו לא מוותרים. יש לה כלפיי הרבה ביקורת. היא לא אוהבת אותי והאמת שגם אני לא סובלת אותה. המציאות הזאת מביאה אותנו לכך שכל סוף שבוע זה ריב מחודש. בעלי מאיים שאם לא אבוא פעם אחת, הוא יתגרש ממני. מיותר לציין שאסור לי לומר מילה רעה עליה. כל פעם שזה קורה, הוא מיד מתפרץ, מאיים ושובר חפצים בבית. גם הילדים מבוהלים מההתנהגות שלו. יצא שכבר פעמיים הוא לקח מזוודה והלך. רצתי אחריו בתחנונים שיחזור, ורק אחרי יומיים של בכי מצדי - הוא הואיל בטובו לחזור. זה כמובן לא ממש עזר, כי כעבור שעה בבית, כבר היינו שוב בתוך ריב. אני לא יודעת מה לעשות. אני תקועה אתו, ויש לי שני זאטוטים קטנים בבית ובלי הרבה כסף. מה עושים?
"בעלך המאיים ואת המאויימת. יופי של דואט"
מיכל יקירה, הדבר הראשון שחשוב שתביני הוא שחייך בידייך. אין אף אחד שיפתור לך את הבעיות - רק את. אני יכולה לתת לך עצה ובעיקר לתרגם לך את הסיטואציה שבה את נמצאת, אבל משם ההחלטה שלך.
כפי שבעלך בדואט תמידי עם אמא שלו, כך גם את בדואט אתו.
בעלך שרוי במצוקות שלו, אפילו אם הוא לא מודע להן. הוא מחובר לאמו כמו ילד קטן וטרם הבין שככל שהוא הולך, מתבגר ומזדקן – תפקידה של אמו בחייו צריך להצטמצם. היא אמורה להיות יותר סבתא מאמא. גם חמותך כנראה לא הפנימה שבנה כבר לא תינוק, אבל אותה אנחנו לא נשנה. מה שבטוח שבעלך עוד רחוק מפתרון אמיתי של המצב ולא מעוניין בחקר האמת. הוא עדיין מגן על המקום שלו (ושלה) כאילו שכך זה הכי נכון. הוא אטום.
גם את, כאמור, רוקדת דואט עם בעלך. הוא המאיים ואת המאויימת - יופי של דואט. הוא מבין שאת "בכיס הקטן" שלו ולכן מזלזל בך. אין לו שום פחד שתעזבי אותו, אז הוא מרשה לעצמו להתנהג כפי שהוא מתנהג. את לא שמה לו את הגבול, וזה משחק הכוחות ביניכם.
הקשר של בעלך עם אמו בעייתי אבל הבעיה המרכזית שלכם היא לא חמותך, אלא מאזן הכוחות ביניכם, התקשורת המאיימת והעובדה שאת המובן מאליו עבורו. אין לך מילה. את מתמרמרת ולבסוף מתרצה ועושה מה שהוא רוצה. זה לופ מחליש.
הוא החזק ואת החלש, אבל יכול להיות שזה הפוך ואתם אפילו לא יודעים. את עשויה לגלות שיש לך כוחות ואת לא האישה החלשה שהוא רואה בך. זה הפחד שמשתק אותך. הפחד להישאר לבד, בלי כסף, עם 2 ילדים קטנים. אני מבינה, זה אכן לא מצב קל, אבל יש מה לעשות.
עלייך להתחיל לסמן לעצמך מה את רוצה ומה נכון לך ולעמוד על שלך. הסימון הראשון הוא שעליך לא מאיימים בגט! ואם הוא כל כך רוצה ללכת , שיילך. זה אולי אפילו לטובה.
הסימון הבא והקרדינלי הוא שאת לא מוכנה לספוג צעקות והשפלות. שם עובר הגבול. תתעוררי ותתחילי לדבר. האם התרחיש הכי גרוע בשבילך זה גט? כי אם כן, ייתכן שזה תרחיש עדיף על החיים שלכם כיום. כל מקום אחר הוא יותר טוב ממקומך היום.
במקביל עלייך ליזום שיחה עם בעלך על השינוי שאת עוברת ועל הרצון שלך להתחזק. ספרי לו שאת לא מאושרת אתו ושאולי הגעתם לדרך ללא מוצא. בעלך צריך להבין שפרידה היא לא אסון בשבילך, וברגע זה יקרה - הוא יפסיק להשתמש באיום הזה, ויאבד את הקלף שבידיו. הוא יעריך אותך יותר כשתהיי קיימת, נוכחת, עם עמוד שידרה. את תעריכי את עצמך יותר, וזה לופ מחזק ומעצים.
רק אז תוכלי לבחון את היחסים ממקום של שינוי שיבוא ממך, שינוי של אחד גורר שינוי של השני. את אדם בוגר. קומי על רגלייך. הסיכוי שלכם לשפר את הזוגיות תלוי גם בך. הכיוון הוא יותר עצמאות, פחות תלות. להישאר ביחד מרצון והערכה הדדית ולא מתוך מצוקה, פשרה ופחד.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il