"אני דגנית. אני רווקה בת 31 ואני עדיין גרה עם הורי. מעולם לא עזבתי. נוח לי בבית, יש לי חדר גדול ואני לא משלמת על כלום. המשכורת שלי היא רק עבורי. אין לי הוצאות. הכל ההורים משלמים, אפילו את הוצאות הרכב שלי.
"אני פקידה במרפאת שיניים, מרוויחה משכורת לא גבוהה, בעלת תואר ראשון בהנדסה. ויש עוד משהו חשוב ומשמעותי בחיים שלי - אני בחורה מלאת גוף. גדולה. אפשר לומר בלי לייפות פשוט אישה שמנה.
"יש לי בעיה עם גברים ועם האג'נדה המתירנית שלי על מיניות. אני יוצאת עם הרבה גברים. די מהר שוכבת איתם אבל אף אחד לא לוקח אותי ברצינות, כולם נהנים ממיניות מתפרצת ואחרי זמן קצר נעלמים. אני כבר רגילה לזה ואני יודעת שזה בגלל המשקל. גברים הם שמנופובים, שונאי שומן. מזלזלים באדם שמן. ולכן ספגתי הרבה דחיות. גם בזמן הסקס אני מרגישה לפעמים שאני בובת מין, חפץ ולא נפש ונשמה. מעולם לא חוויתי אהבה מגבר. רק זיונים, צחוקים ואכזבות.
"לפני חצי שנה פגשתי את אביחי. גבר מבוגר ממני בעשור, נשוי פלוס. לא מתכוון לעזוב את אשתו – הוא כן איתי ומיד אמר לי שזה אפיזודה חולפת ושלא אבנה על עתיד. אבל המשיכה הייתה חזקה ונכנסנו לזה. אנחנו דלוקים אחד על השנייה והוא, לעומת כולם, אוהב מאד את הגוף שלי. אוהב שיש לו מה לתפוס, אוהב נשים גדולות. הוא נותן לי להרגיש נפלא עם עצמי. אתו אני בעננים, אני שמחה.
"אני יודעת שזה לא יוביל לשום מקום אבל עכשיו כיף לי. הבעיה שאמא שלי גילתה שאני מאהבת של גבר נשוי והיא מאד מתנגדת וחופרת לי בלי סוף. כל המשפחה עלי. לוחצים שאעזוב אותו ואני לא רוצה. כולם כועסים עלי אבל לי נעים אתו ולא יעזור להם".
להוריד את הקביים
דגנית,
ההורים שלך מרשים לעצמם להתערב לך בחיים כי את עדיין הילדה הקטנה שלהם שלא מסתדרת בזכות עצמה, זאת שלא סומכים עליה, לא מתקדמת. הם מודאגים ממצבך וכוונתם טובה. בנורמה את אמורה כבר להתפרנס לבד ולגור במקום אחר. את נצמדת להורים ומשכנעת את עצמך שזה סבבה ונוח לך. ומאד זול לך כלכלית. אבל לא זאת הסיבה שאת שם אלא הפחד לשחרר את חבל הטבור, חרדה מחיים שאת לא מכירה כי את אמנם מעל 30 אבל מנטלית חסרים לך כמה שלבים קריטיים ונתקעת בגיל העשרה. עדיין נתמכת מלא על מלא.
ולעניין החבר הנשוי שלך. אני לא מחלק המוסר ואני לא אומר לך מה לעשות ובוודאי שעצה כמו לעזוב אותו כרגע, שאולי היא העצה הנכונה והטובה ביותר, היא ממש לא ישימה לך בשלב הזה. ברור שזה לא מצב אידאלי וגם את מבינה את זה אבל את עברת כל כך הרבה קושי בתחום הרומנטי, כל כך הרבה השפלות (שאת עדיין מתוך מגננה קוראת להם צחוקים). הרגשת שנים שאת לא שווה, שאת לא אטרקטיבית אז תמיד שלפת את המיניות שלך כקלף הכי חזק שלך. קלף נואשות אחרון שיש לך. ריצית את הגברים שרצית, חשבת שכל מה שאת שווה זה קטע מיני אקסטרים. בלי מין הם ילכו. נתת להם לזלזל בך, להשתמש בך.
ואז הגיע הנסיך עם טבעת הנישואין על אצבעו. אמנם נשוי אבל הוא מחזק אותך, מרפא את נפשך. מלקק לך את כל הפצעים והצלקות הכי כואבות שלך. אוהב אותך, מפנק, מרים לך, משהו שמעולם לא חווית. פתאום את שווה וסקסית. מישהו מגלה בך עניין. ברור לגמרי שאת לא תעזבי אותו עכשיו ובטח שהורייך המתנגדים אינם כוח כרגע מול מקור הכוח העצום הזה. אדם מטבעו נמשך למקומות נעימים וחמים ואין כוח בעולם שיזיז אותך משם חוץ מהחלטה שלך עם עצמך. יגיע הרגע שבו ההיגיון יתפוס את מרכז הבמה.
לא לעולם תהיי המאהבת. את צריכה להכין את עצמך ליום שאחרי. ליום שבו אספת מספיק ביטחון ודימוי הגוף ונפש השתפרו לך ואז זה יגמר
לא לעולם תהיי המאהבת, האישה האחרת. את צריכה להכין את עצמך ליום שאחרי. ליום שבו אספת מספיק ביטחון ודימוי הגוף ונפש השתפרו לך ואז זה יגמר.
השיחות שלי איתך מתמקדות בדבר אחר ללא קשר לרומן הנוכחי שלך אלא לכל מה שאת סוחבת איתך מילדות. הסיבה שאת לא זזת מבית הורייך, הקשר שלך עם הורייך, חוויות הילדות שלך שחוסמות אותך עד היום, הביטחון העצמי החלש, הדימוי העצמי השלילי שלך, בעיית המשקל, האכילה הרגשית, האוכל כפיצוי, השליפה של הסקס ככלי נשי מרכזי, כל הרשימה הזאת היא הרבה לפני הגברים בחייך, זה קודם כל ולפני הכל את והאמת שבתוכך.
פספסת שלב קריטי בהתבגרות ונשארת ילדה קטנה ואבודה של אמא ואבא. עדיין צמאה לחיבוק שלהם ולקבלה שאת באמת אהובה ויקרה להם. אז לא פלא שהם מנהלים את חייך ואת כבר אישה בעשור הרביעי לחייך.
עכשיו זה הזמן להתחיל בשינוי.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת