"כשהתחתנתי הייתי רק בת 17 והחתן שלי היה בן 25. לא התחתנו מאהבה. ההורים שלנו חיתנו אותנו. ככה זה אצלנו. הייתי ילדה קטנה שלא יודעת כלום על העולם. מבית ההורים ישר לזרועותיו של גבר זר. סבלתי מדכאון וחרדות ורציתי רק לישון ולא לקום. ברחתי מעצמי. לא ידעתי מה קורה איתי. בעלי גם היה במצוקה. תקעו לו ילדה בת 17, ילדותית ודיכאונית, והוא גם סבל. רציתי ממנו חום והוא לא היה מסוגל לתת לי. אמנם גרים באותו בית אבל ממש כמו שותפים. שותפים כעוסים ומתוסכלים. בתוך כל הסאגה האומללה הזאת נולד לנו ילד. זה אמור להיות אירוע מרגש ומשמח ואני הייתי בדאון. מה ילד עכשיו? אני בעצמי תינוקת.
"רציתי להיתפתח. לצאת מהמקום בו גדלתי למקום יותר ליברלי. לא סבלתי את השמרנות מסביבי ולא האמנתי שכך צריך לחיות. המחשבה שככה אני לא מוכנה לחיות את כל חיי לא הרפתה ממני. אני רוצה להיות צעירה רגילה עם ג'ינס וגופיה, ללכת לים בביקיני והכיר אנשים, לחוות מצבים, לרקוד במועדונים, לשכב עם גברים מתוך משיכה ובעתיד למצוא אהבה להתחתן.
"למזלי, או ביש המזל שלי, בעלי מפרנס טוב ולא היה לי צורך לעבוד. אני חיה בלי עול ובלי מטרה. קמה בבוקר לריק. אין לי כסף משלי. לא חסכתי מימי אגורה. אני רגילה לקנות מה שבא לי ובעלי מממן את כל מה שאני רוצה. אני לא אדון לעצמי. אני תחת חסותו המלאה אבל אני לא רוצה לחיות איתו. לא שהוא לא בסדר. הוא בעל טוב. בשבילי הוא ממש כמו אבא טוב שלא היה לי. אבל אני רוצה חיים אחרים.
"עכשיו כשאני עם רגל אחת בחוץ, בעלי מחזר אחרי ומוכן לת לי חום ואהבה. הוא מוכן להכל והעיקר שלא נפרק את המשפחה. אבל אני כבר לא שם. אני מדמיינת את עצמי מאושרת בעולם אחר. פני לעתיד.
"מאיפה מתחילים?".
בין 2019 ל-1019
אני מעודדת אנשים ללכת עם החלום של חייהם. בבגרות, בדעה צלולה ומתוך הבנה של המיכשולים שבדרך.
את תקועה בין 2019 ל-1019 בין הנאורות והליברליות לבין השמרנות והפרימיטיביות. גדלת בחושך ופניך אל האור. מהצד הנפשי רוחני את מתפתחת ובצד הטכני את עדיין תקועה בימי הביניים.
יש הרבה נשים עצמאיות שיכולות לקבל החלטה בחיים וליישם אותה. הן נשואות/רווקות/אלמנות וגרושות אבל הן לא תחת חסדיו של הגבר. הן יכולות לבחור את דרכן בחיים.
לך יש עוד דרך לעשות.
אני מאד מבינה את רצונות ליבך. זה טיבעי לגמרי שבחורה צעירה בת 20 תרצה ללמוד, ליהנות, לטייל, לבלות, לחוות ולהכיר את החיים ולא להיות נשואה בכפיה ומטופלת בילד. אני מבינה שאת צומחת וערה, מסתכלת על חייך ורואה אפור בעיניים, שואפת למקום אחר, פתוח יותר, מכיל, מקבל את השונה, ליברלי. אבל כל זה תחת מעטה הגנה של בעלך שעדיין את לא ממש מבינה מה זה אומר, בלעדיו. בלי אבא –כדברייך.
מהסיפור ניתן להסיק שכסף זאת הבעיה. לאן תלכי? את לא עובדת? אין לך כסף. אין לך דירה, אוכל, בגדים, חשבונות. זה לא ישים כרגע. זה אכן מכשול אבל לא רק. נסי לחשוב, אם היה לך מיליון שקל בבנק היית הולכת? לא בטוח בכלל. מלבד הצורך הפיזי בכסף אצלך ארגז הכלים לחיים הוא דל. את לא יודעת במה זה כרוך.
יש לך חלום ורוד על חיים אחרים אבל את לא עומדת את המשמעות האמיתית של הסיטואציה. זה לגור לבד, להיות אחראית על הילד. לשלם חשבונות ולעבוד כל יום. ברור שיש נשים שעושות את זה גם עם שלושה ילדים אבל נקודת הזינוק שלהן הייתה אחרת משלך. מה גם שאת לא מודעת לכמה את קשורה לבעלך. הוא כמו אבא בשבילך – משמע עמוד התווך שלך. את עפה במחשבות כאשר את יושבת חזק על "סיר הבשר" שהוא נותן לך.
לעשות מעשה, זה עניין של בשלות ובגרות ושלמות עם הצעד הזה. זה לא יכול לקרות מחר בבוקר. יש לך מסע לעבור ואולי ברגע האמת תחליטי להישאר. הכל אפשרי. אבל ממחר בבוקר את צריכה לעבוד. לא משנה במה. חנות, מזכירות, טלמרקטינג כל דבר שיכניס אותך לשיגרה נורמלית, ימלא לך את היום בעשייה ויתן לך פרנסה.
תתחילי להבין מה זה אומר להרוויח כסף, להיות אחראית, עצמאית ולהתמיד יום יום. לאסוף את הילד כל יום מהגן או בית הספר ולדאוג לו לארוחות בריאות, לשחק איתו אחר הצהריים ולתפקד כמו אימא נורמטיבית. תבחני את המסוגלויות שלך. האם את מסוגלת להתמיד בכל הדברים האלה. אף פעם לא התנסית בדבר כזה, את עדיין לא מכירה את עצמך. מעולם לא היתה לך היזדמנות בחיים לבחון את כישורייך. זה הצעד הראשון. אם תצלחי את זה ותוכיחי לעצמך שאת יכולה תוכלי לעבור לשלב הבא.
שלב שבו פיזית וטכנית את מסוגלת למהלך. שיש לך קרקע יותר בטוחה תחתייך. זה ישנה לך את החיים ואולי גם את סט הערכים והמחשבות. תוכלי לשקול את צעדייך ממקום אחר. גבוה יותר. ואולי דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת