שלא כמו כל הטורים שלי, זה סיפור אחר. זה סיפור על ייאוש שיש בו גם תקווה. סיפור סינדרלה שנגמר בניצחון גדול. סיפור שכל רווקה מודאגת חייבת לקרוא ולחייך - כי כשפותחים את הלב לכל האופציות, דברים טובים קורים.

ליאת הגיע אליי כשהיא עדיין נלחמת עם עצמה אם לחכות לחלום הבעל והילדים, חלום המשפחה השלמה והרגילה, או לפתוח את הראש והלב וללכת לכיוון אחר. בגיל 28 היה לה בן זוג רציני בפעם ראשונה. 6 שנים זה נמרח, היא הייתה בטוחה שהוא יהיה בעלה לעתיד. אבל לו היו תוכניות אחרות. כשהיתה בת 35 הוא עזב, ומיד מצא אישה אחרת והתחתן.

לליאת זו הייתה פרידה שוברת. שנים היא הייתה כמו סמרטוט. לא תפקדה, לא יצאה עם אף גבר, וגם כשיצאה או הכירה לא הצליחה להתחבר. היא היתה נעולה על האקס, ציפתה שיחזור, לא הרפתה ממנו גם כשהיה כבר נשוי. היא גם הסכימה שהאקס המיתולוגי רק יעשה לה ילד, בלי זוגיות, העיקר שיהיה לה ילד ממנו. הוא לא רצה והתרחק לגמרי.

כך היא סיפרה לי:

"תמיד הייתי סגורה ומפוחדת. לא חברותית, חסרת ביטחון, לא הצלחתי ליצור קשרים, וכשהתקרבתי לגיל 40 ועדיין רווקה בלי שום אופק, התחלתי להילחץ לגבי ילד. הרופאים האיצו בי להרות: 'גבירתי, אם את רוצה ללדת, זה הזמן'.

אני רוצה ילד. זה בטוח, לפחות אחד. כבר התחלתי לחשוב על כך שמשהו שנעול אצלי. הרעיון היה כבר לוותר על האביר על הסוס הלבן, לא האמנתי שאגיע לזה. הרגשתי את השעון הביולוגי צורח. לא הייתה לי ברירה והתחלתי לחפש גבר להורות משותפת. את בנק הזרע שללתי על הסף. אני רוצה אבא לילד שלי. אבא אמיתי, מעורב ומוחשי.

נכנסתי לאתרים לחיפוש 'מזריע' פוטנציאלי. נפגשתי עם המון גברים ולא רציתי אף אחד מהם. אם כבר לבחור אז שיהיה עם גנים משובחים. כמו לבחור מוצר בסופר.

ואז קרה לי נס. ידיד טוב שלי צלצל אליי כי שמע שאני מחפשת שותף להורות משותפת. 'יש לי מישהו בול בשבילך', הוא אמר לי, 'קוראים לו מוטי והוא כמוך, רוצה ילד אבל בלי חתונה וזוגיות. הוא נאה, אמיד++, בנוי לתלפיות, ובדיוק מה שאת מחפשת'. כמובן שהסכמתי. פגשתי גבר מקסים. רציני ודבק במטרה. בינגו.

התחלנו להיפגש. לדבר. להכיר. במסע הזה יעל ליוותה אותי. היו רגעים שנסוגתי, שנשברתי, שנבהלתי. כמעט ויתרתי. יעל שמרה עליי ומוטי לא ויתר. 

עשינו הזרעה וצ'יק אני בהיריון. מוטי לא עזב אותי לרגע. רק דאג לי להכל והתעניין בשלומי, הביא לי כל צהריים אוכל בריא, הלך איתי לכל בדיקה, השכיר לי דירה נוחה כיאה לאמא וילד, היה מעורב יותר מבעל. התראינו כמעט כל יום. הוא נעשה לעוגן. התחלנו להיקשר זה לזו. הרגשתי שאני זקוקה לו והוא לי. ילדתי את הבת שלנו ומאז אנחנו באותה דירה. ביחד. זוג לכל דבר ועניין. אוהבים, אולי לא אהבה רומנטית וגם לא מאוד נמשכים, רק שאנחנו רגועים ומחייכים, אנחנו אחלה צוות. חברים טובים ונעים לנו. יש לנו כבר שני ילדים. וכן, ככה נהיה בלי שהתכוונתי, שהוא הגבר של חיי.

חלמתי על הרבה פחות מזה. זכיתי.

לא הכל מושלם. כי אין דבר כזה.

אבל טוב הלב שלו והיכולת שלו לתת אהבה וחום לכולם - פשוט אי אפשר לעמוד בפני זה".