"אני ואלון מכירים מילדות. גדלנו אי שם בדרום הארץ. בתיכון התחלנו לצאת ממש כזוג ומאז ועד היום לא נפרדנו. היום אנחנו כבר בני 34. נשואים ללא ילדים, חיים בקנדה כבר 10 שנים. רחוקים מהבית האמיתי. אנחנו עובדים אבל לא מצליחים לעשות הרבה כסף. בקטע הזה אנחנו תמיד בחוסר.
"היחסים ביננו מקולקלים. אנחנו כמעט לא רואים אחד את השנייה. כמעט לא מחליפים מילה. אין ביננו שום התרגשות וחמימות. סתם תקועים ביחד ולא זזים. אפילו משפחה לא מסוגלים להקים.
"כל פעם עולה עניין הילד, שנינו מתלהבים ורוצים מאד אבל לא עושים כלום לטובת העניין. בשביל שיהיה ילד צריך גם לעשות סקס וזה לא קורה. אני מתבגרת ועניין הילד מתרחק. היום אני מהססת האם בכלל כדאי לעשות ילד עם אלון. הרי אנחנו לא טובים ביחד וזה מועד לפיצוץ.
"פרידה עולה לי בראש כל יום אך זה עניין מסובך. זה לעזוב עבודה, לעזוב דירה, לפרק חשבונות, לחזור לארץ. שינוי עצום ומי מבטיח לי שאמצא אהבה?
"אז יש לי דילמה - האם לעשות ילד ומה שיהיה יהיה העיקר שיהיה ילד או להיפרד ואולי להכיר בן זוג נחמד שיהיה אבא טוב ומשפחתי".
אחים לצרה
יקירתי,
ערובה שדברים יסתדרו בעתיד אין לאף אחד. הכול תלוי בנו.
מתוך כמה מילים שלך ניתן להבין שאתם שני אנשים מבוהלים מהחיים שנאחזים אחד בשנייה ולא מסוגלים לשום שינוי. אתם מילדות נדבקתם ומעולם לא הצלחתם להתנתק אך גם לא ממש להתחבר. לשניכם שינוי ומעבר לאזור הלא ידוע זה סרט אימה, מפחדים מהלא נודע ושבויים של הרגלים מגונים – כמו להיות ביחד.
הפכתם עם השנים ל"אחים" לבני משפחה קרובים מאד אבל לא לבני זוג. אין לכם מוטיבציה למין כי אתם אחים, אין רומנטיקה כי אתם 25 שנה ביחד ומגיל מאד צעיר. הרקע לקשר היה אז ממצוקת ילדות ומאמפתיה הדדית וזה המשיך כי כל יום הוביל ליום הבא ושניכם כמו משאית שתקועה בבוץ טובעני.
שניכם לא מתמודדים לעומק עם הסיטואציה ומעדיפים להמשיך במסורת הלא לעשות כלום שלכם.
הבעיה המרכזית שלכם היא תקשורת. הגיע הזמן להתחיל לדבר ולקבל החלטות. וזה יבוא קודם כל ממך. גם להישאר ביחד זו החלטה. אבל הטלטול האין סופי רק מעוור את שניכם ומפרק את שנותיכם היפות.
אתם לא רוצים להיות זוג אבל גם לא רוצים להיפרד. אתם רוצים ילדים אבל זה רק בפנטזיה ולא הלכה למעשה. לא כי אין סקס אלא כי יש פחד מלגדל ילד
אתם לא רוצים להיות זוג אבל גם לא רוצים להיפרד. אתם רוצים ילדים אבל זה רק בפנטזיה ולא הלכה למעשה. לא כי אין סקס אלא כי יש פחד מלגדל ילד, מכך שזה משימה לכל החיים ושניכם לא סומכים על עצמכם מספיק על מנת להתחייב לנצח ולהשקיע את הכל ביצור הקטן. זה קשור בילדות שלכם ובמה שעברתם במשפחת הגרעין. אתם חושבים שילד ייקח לכם את החיים במקום לחשוב שילד וחווית ההורות הם החיים. כל השאר זה תירוצים והאשמות שאתם עסוקים בהם ומפספסים את הדיון על הדבר האמיתי.
הרבה מאד ממה שקורה לכם היום טמון אי שם בילדות הרחוקה שלכם, בהורים ובאחים וחוויה המשפחתית כולה.
הפלונטר הזה לא ייפתר בכמה מילים בטור, זה דורש טיפול שורש וחזרה אחורה בשנים להבין מה תוקע אותך ואת אלון ומה הפתרון לתסבוכת.
מה שבטוח זה שכל העניינים הטכניים שחוסמים את דרככם אינם הסיבה אלא אך ורק התירוץ. שרוצים להתקדם אז עוזבים דירה וגם עבודה ולפעמים גם מדינה. מה שקובע זה מה שבלב ולא אריזת דירה ומעברים.
כשאת תתגברי על הפחד מלהרות וללדת, כשתהיי סגורה על עצמך שאת רוצה ילד התשובות כבר יכתבו לך על הקיר. הדחף החזק להיות אמא הוא אבולוציוני, הוא אינו נמצא בשכל זה ביצר החזק והבלתי רציונלי ושאינו תלוי בדבר חיצוני.
לא במקרה הגעתם לצומת דרכים של גיל 34. שנות קיום זה הזמן הנכון שלך לטפל ולהחליט, וזה בדיוק הזמן של שניכם לפתוח הכול ולדבר.
>>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com