“אני ארז, בן 40 נשוי + 2. בעברי אף פעם לא הלך לי עם נשים. לא הייתי אטרקטיבי במיוחד וגם מאד ביישן. מה שכן תמיד הייתי תלמיד מצטיין, גם באוניברסיטה וגם בתחום בו אני עוסק היום. אני קורא הרבה ספרות, אינטליגנטי מאד, לשמחתי אני עובד בעבודה טובה ואנחנו חיים ברמת חיים גבוהה. אני פריק של מסגרות, בעל מוח תבניתי, כזה שהולך בתלם. מאוד מיינסטרים.
את אישתי רונית הכרתי בצבא ומאז אנחנו ביחד. היא היחידה שרצתה אותי ואהבה אותי, והיה ברור לכולם שאנחנו מתחתנים, אם כי תמיד ידעתי שהיא לא מספיק בשבילי. היא אישה סגורה, פשוטה, לא חכמה במיוחד, לא יפה במיוחד והאמת אפילו די פלגמטית. אפילו כאימא היא בינונית. אין ביננו שיח - רק "תקנה, תביא, תיקח". מיותר לציין שגם אין סקס. היא משעממת אותי, עסוקה בטלפון עם חברות, מבזבזת זמן וכסף בקניונים, ומדברת בעיקר על מניקור פדיקור. זבזה מסתכם עולמה הרדוד והשטחי.
על אף כל אלה, חונכתי שמסגרת לא שוברים ובטח שלא בוגדים. ניסינו טיפול זוגי שלא צלח. בכנות, לא באמת רציתי לשמוע לעצתם של המייעצים., ובכל זאת, להתגרש זו לא אופציה. או לפחות לא הייתה, עד לפני שנה.
מה שהתחיל בהתכתבות מקצועית בענייני עבודה עם קולגה מפלורידה, גלשה לשיחות אישיות שהלכו והתהדקו. התמכרנו אחד לשני, התחלנו להתכתב כל יום, מספר פעמים ביום ואנחנו למעשה חיים את החיים אחד של השניה. זה רומן וירטואלי סודי ביותר למרות שמעולם לא נפגשנו. פשוט לא רצינו לבגוד. היא יודעת עלי הכל ומכירה אותי הרבה יותר טוב מאישתי. יש לי איתה שיחות שפותחות לי את הלב כמו מניפה. בזכותה אני לומד להכיר את עצמי. היא עמוקה, חכמה ויפהפייה. אנחנו עושים סקס טלפוני ואני מסומם מאהבה. חושב כל היום רק עליה. אבל עם אשתי אני מרגיש שאני מבזבז חיים לריק. רוצה להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.
אתה ואשתך מקרה אבוד
ארז היקר. מגיע לך קצת יותר בחיים הקצרים האלה. אתה ואשתך זה מקרה אבוד. הרשה לי להסביר לך כמה דברים:
1. אי הדיוק הראשון שקפץ לי במכתבך הוא הקביעה שלך שאינך בוגד. בגידה אינה בהכרח יחסי מין. בגידה פירושה רומן אינטימי סודי וממושך, בדגש על סודי. כך שאתה למעשה בוגד באשתך כבר שנה. אבל לא זה העיקר. האישה מפלורידה היא רק הטריגר.
2 . הסיבה שלא נפגשתם מעולם היא לא בגלל שלא רציתם לבגוד. כמובן שכך יותר נעים לך לחשוב אבל זהו שקר פנימי שלך שמייפה את הסיפור. לא נפגשתם עד היום כי אתם מפחדים שהרומן הרומנטי שלכם יתפוצץ ברגע האמת. פחדתם להתאכזב האחד מהשני, שמא המציאות לא תהיה זוהרת כמו מסך המחשב.
יהיה מאד פופולרי מצדי לומר לך שאתה ואשתך צריכים ללכת לשיחות ולא לוותר. אני מבינה שאתה איש מסגרות, מגיע מחינוך שהמילה גירושים לא קיימת שם. זה מוכר ואופייני למה שנהגו לחשוב בעבר, אבל לא היום. אנשים פותחים פרק ב' ומאושרים יותר. גירושים זה אופציה חיה ונושמת.
אין ביכולתי להעניק לך הבטחה לחיים נפלאים כגרוש. מצד שני, חיים ריקים מרגש ותוכן כפי שאתה חי כבר שנים זו ודאי לא האלטרנטיבה המועדפת. אותה אישה מפלורידה ממלאת אצלך צורך בסיסי של אדם: להיות נחשק, אהוב, מקובל. היא אפילו מסדרת לך "בקטנה" את עניין הסקס. רבים יגידו לך שזה סידור נפלא. גם נשוי ושומר על המסגרת וגם מרוגש מאישה אחרת. "אידאלי", ודאי רבים יחשבו. האמת היא שזה כלל לא בטוח שהאישה מפלורידה היא האישה שאיתה אתה צריך להיות, אבל עצם קיומה בחיים שלך מעיד על עוד שלב בדרך החוצה מהבית.
קשה להיות מאושר בדרך הזו. זה חיים ב"כמעט" זה לא עד הסוף וזה בהכרח מעייף, מטריד ולא מספק. עובדה שאתה כאן אצלי על הכורסא.
ברור לכל שגירושים זה פתרון שלא מתאים לכל אחד. זה תהליך קשה שמצריך התגברות על פחדים גדולים ובעיקר עוצמה ושלמות עם ההחלטה. אבל תחשוב על הדברים הבאים: הילדים שלכם כבר בני עשרה, חיים את חייהם ועוד יחיו את חייהם וכרגע הם רואים מול העיניים זוגיות עלובה של הורים מרוחקים. הם עוד דור שסופג את הרעיון "הגאוני" של נישואים עצובים והעיקר לשמר את המסגרת. המסר שאדם שואף לחיים מאושרים מלאי חום ואהבה הוא מסר הרבה יותר נכון ובריא.
ובדבר המשפחתיות? כמובן תמשיך לדאוג למשפחה לאישתך ולילדך, שיחיו ברווחה וללא דאגות. שמור על מסגרת האבהות, תבקר תדיר את הילדים, קח אותם לחופשות, דבר איתם פתוח. תתקרב. תהיה אמיתי. הילדים שלך ירוויחו אבא שמח יותר, ואולי גם אמא תהיה שמחה יותר אחרי שיעבור הכעס. אחרי הכול, לכולנו מגיע לאהוב ולהיות נאהבת.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il