מלי מגיעה אלי עם שאלה שמבלבלת אותה. היא תוהה האם היא מנהלת חיים נורמליים. וזה הסיפור שלה: "אני נשואה 22 שנה לרוני. יש לנו שני ילדים בוגרים, בית יפה, פרנסה סבירה, ובעצם – על פניו - הכל נורמלי. אנחנו מאוד רגילים אחד לשנייה, לא רבים אבל גם לא מבלים הרבה. לא ממש מדברים, פשוט חיים את היום. אמנם עברתי את גיל 40 ואני כבר לא ילדה, אבל מרגישה צמאה לחיים, לריגושים, לאותם פרפרים בבטן ולסקס טוב.
"אני מנהלת יחסים עם שני גברים שונים כבר שנים. אנחנו נפגשים למפגשים לוהטים בחדר במלון, שנמשכים כשעתיים של סקס טהור ואני חוזרת הביתה מרוצה. האם זה כל כך נורא? הכל בבית בסדר, אני לא מחסירה דבר ממשפחתי, אני אישה מתפקדת וטובת בבית, בעלי לא יודע ואף אחד לא נפגע. החטא היחיד שלי הוא אותו סוד קטן של עצמי. זה נורמלי?"
מונוגמיה פשטה את הרגל לפני מיליון שנה
מלי, אני בטוחה שיש עוד הרבה נשים (וגברים) שחיים כמוך. את בהחלט לא היחידה. אין מתפקידי כמטפלת לומר לך מה לעשות או לא לעשות, ובטח לא לשפוט אותך על צורת חייך. אני כן יכולה לבקש ממך להביט במציאות שלך כפי שהיא מבלי לייפות ולתרץ אותה. בעיניי, זו הדרך הנעימה יותר והנכונה יותר לחיות ולהיות אדם חופשי, משופר ואיכותי.
המונוגמיה פשטה את הרגל לפני מיליון שנה ואולי בעצם היא מעולם לא הייתה. הרבה אנשים במצבך לא נאמנים מינית לבני זוגם לאורך השנים, ואם כל כך הרבה אנשים עושים את זה - כנראה שזה בטבע שלנו. אל תצקצקו ותשפטו כי מחר גם אתם תהיו שם. מדובר בצרכים ודחפים פנימיים של אדם לחוות יותר חזק את החיים, לא לפספס חוויות. הרצון העז להרגיש נחשקים, אהובים, מקובלים הוא כנראה המניע שמוביל אותנו לעשות זאת והעובדה שנישאנו לא מבטלת את הצרכים והחלומות של האדם כאינדיווידואל.
את עושה מה שאת רוצה, ומחפשת חיזוק למעשייך כי את מרגישה לא נוח עם עצמך. שזה כבר הישג יפה. המבאס בסיפור שלך הוא שמעשייך פוגעים בבעלך (ובמשפחתך) גם אם הוא לא "יודע פעיל". אין לי ספק שאם את בעניין הזה כמה שנים, הרי שבעלך בהחלט יודע ומרגיש את המתרחש סביבו אך אינו פוצה פה. הוא כנראה עסוק בהדחקה משום שהוא חושש להציף את האמת, להתמודד וייתכן שגם להתגרש. גם הוא, כמוך, משמר את הסטטוס קוו. הוא יודע הכל וחי בהכחשה אך בתוך תוכו הוא חווה סבל וכאב רב. הוא סובל כי הוא מפחד לזוז ממקומו הבטוח לכאורה. זו סיטואציה שמקטינה אותו, מעציבה אותו וגורמת לך לעוד ריחוק ממנו.
את מנסה ליהנות מכל העולמות. התמכרת לריגוש (שכידוע לך מאד ממכר), ואת רצה להשיג את "הסם". מצד שני ניצבת המשפחה שלך שמעניקה לך ביטחון ויציבות וגם עליה את לא מוותרת. אבל עצם היותך אצלי בקליניקה יושבת מולי ושואלת שאלות, זה הסמן שמראה לך שמשהו בכל זאת לא מסתדר לך ומשהו לא נקי לך בנשמה. את בעצם סובלת משני העולמות ולא נהנית. כי תכלס, אין דבר כזה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
הדברים באים אחד על חשבון השני והגדולה היא לקבל החלטה וללכת עם האמת. האם תבחרי בדרך בה יהיה לך פחות ריגוש או שמא פירוק המשפחה וחיים שלמים יותר?
נכון שאולי קשה לחיות ולשכב עם איש אחד כל החיים ואולי זה בכלל לא ישים, אבל לרקוד על שתי החתונות, מהנה ככל שיהיה, הופך למעמסה נפשית בהמשך. את לא אוהבת להסתיר, לשקר ולבגוד. זה הלוא מקלקל את הכול. את לא נמצאת כל כולך בבית, וגם לא כל כולך בחוץ. את עבד של הסם שאת כל כך אוהבת ועבד של הפחדים שלך שמשאירים אותך נשואה.
את תצאי מכאן ותעשי מה שלבך מבקש אבל לפחות תדעי שאת במקום לא פשוט ולא כזה קל כמו שנראה לכאורה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il