הפרפרים פרחו מהבטן. המבט הרך בעיניים נעלם. על שממת הרומנטיקה צמחו לפתע ריבים ומאבקי שליטה מכוערים.
זוגות רבים מגלים בסיום השלב הרומנטי שהזוגיות שלהם הפכה למאבק כוחות אחד גדול. כל צד מנסה למשוך את ההתנהלות הזוגית לכיוונו, כל צד מנסה לכפות על האחר את רצונו. התוצאה היא מריבות וויכוחים בלתי פוסקים ואווירת מלחמה באוויר. כל צד מרגיש שהוא הצודק בוויכוח וכי אין אמת אחרת זולת זו שלו.
קרב אבוד
כדאי להכריז כבר עכשיו: כאשר הוויכוחים הופכים להיות "מלחמת צדק", אף אחד מהצדדים אינו יוצא מנצח. במצב זה כל ניסיון לשכנע את בן הזוג ב"צדקתי" גורם לו רק להתחפר יותר בעמדתו. הוויכוח עלול להימשך עד אין קץ ובדרך להתעצם ולצבור עוד תסכול מייאש, עוד עלבון צורב, עוד הטחת האשמות פוגענית. הוא מסתיים בדרך-כלל רק משום שאחד הצדדים מחליט לטובת שלום הבית לוותר ולסגת. ההסכמה עם בן הזוג היא רק למראית עין. בוויכוח הבא שיפרוץ, שיהיה קרוב להניח נוקב יותר, קולני יותר ופוגעני יותר – המחלוקת תפרוץ שוב, וביתר שאת.
ככל שהוויכוחים והריבים מתרבים ומתעצמים כך גואה והולך אצל כל אחד מהצדדים מפלס התסכול, הכעס והעלבון, ושני בני הזוג, שפעם לא ניתן היה אפילו לדמיין אותם בנפרד, הולכים ומתרחקים. אין כבר דחף לתמוך בבן הזוג כשהוא זקוק לכך, אין רצון לצחוק ביחד, אין מוטיבציה לשיתוף פעולה, ואין כבר חשק – בעיקר אצל נשים – לקיים יחסי מין. את תחושת השיתוף הזוגי מחליפה בדידות מתסכלת: לא מתחשבים בי ובצרכים שלי וכלל לא מעריכים את מעשי ותרומתי – מתייחסים לכל אלה כמובן מאליו.
ויכוחים קצרי טווח או חסרי תוחלת?
ד"ר ג'ון גוטמן, חוקר של חיי נישואים, זוגיות, תקשורת וגירושים, מבחין בין שני סוגי סכסוכים זוגיים: סכסוכים לטווח קצר, שהם פתירים, וסכסוכים בלתי פתירים, "קונפליקטים נצחיים" כלשונו. במחקר שערך הוא מצא כי רק 31% מהסכסוכים של זוגות נשואים הם מהסוג הראשון, ואילו כל היתר הם סכסוכים מהסוג השני, כאלה שעלולים להעיב על החיים של כל אחד מבני הזוג.
על-פי גוטמן, הסכסוכים הנצחיים, אלה שדוחפים את בני הזוג לריבים חוזרים ונשנים, נובעים מהפערים המובנים ביניהם באישיות, בסגנון החיים ש"הביאו מהבית", בצרכים האישיים שלהם ובעיקר במערכת האמונות והדעות שבה הם אוחזים לגבי כל תחומי החיים. כשאחד מהצדדים מכתיב התנהלות שעומדת בסתירה לצרכים ולאמונות של הצד האחר, זה מתקבל כאיום על ה"אני" הפנימי ובהתנגדות עמוקה, שמתפרצת החוצה כתלונה, הטפת מוסר או ביקורת.
את הוויכוחים הזוגיים ה"פקוקים", טוען גוטמן, מזינה תמיד אג'נדה נסתרת. ויכוח על התקציב המשפחתי, למשל, הופך לוויכוח נצחי חסר מוצא משום שכל אחד מבני הזוג מייחס לכסף משקל ומשמעות שונה בחייו, המושפעת מההיסטוריה האישית שלו ומהחלומות שהוא מקווה להגשים באמצעותו.
לכודים במעגל? כך תשתחררו ממנו
גוטמן ממליץ לזוגות הלכודים במעגל הקסמים של ויכוח חסר מוצא לנהל דיאלוג לבירור האג'נדה הפרטית שעומדת בבסיס העימות. במקרה של ויכוח על התקציב המשפחתי, למשל, הוא ממליץ לזוגות לברר מהי העמדה של כל אחד מהם לגבי כסף, מה הם חולמים להשיג באמצעותו ומה בעברם גרם להם לטפח את החלום הזה.
בני זוג שמדברים ומספרים זה לזה על החלומות שלהם, טוען גוטמן, לומדים ביתר קלות לכבד את חלומו של זולתם. חלומו של בן הזוג מתקבל כלגיטימי, התקשורת בין בני הזוג הופכת לשוויונית, והאנרגיה מכוונת להבנת הצרכים של הזולת וקבלתם. אל התהליך הזה אי אפשר לבוא בידיים ריקות: צריך לגייס למענו, אומר גוטמן, כמויות של הקשבה, סבלנות ואמפתיה, כי רק בעזרתן יש סיכוי שהתהליך יניב התקרבות והגברת שיתוף הפעולה בין בני הזוג.
