בעוד כולם מתנצחים סביב על שאלת הגודל קובע כן או לא, אני תמיד ידעתי שבשבילי זה היינו הך; אצלי קובע משהו אחר. והמשהו האחר הזה לא תלוי במידת התנפחותו של האיבר, לא בזווית החדרתו ולא במהירות פימפומו. למעשה, זה בכלל לא תלוי באיבר. ובעוד חברותיי קיטרו על מקלונים זערוריים בהם יצא להן להיתקל, אני חיפשתי תמיד בליטה מסוג אחר לגמרי.
הבליטה שאני תלויה בה כל חיי נמצאת כמה סנטימטרים מעל אותו צ'ופצ'יק-גברי-המוערך-יתר-על-המידה. איפשהו בחצי הדרך בין הפופיק לבין הזרג, באזור בו שביל נמלים שעירות חוצה את גופו של הגבר, ממוקמת לה העצם. גברים באו והלכו, ואצל כל אחד מהם מצאתי את העצם היקרה, נלחצתי אליה מלמטה או מלמעלה וידעתי אושר וסיפוק. העצם המגמרת האהובה נתנה לי את החיכוך החיצוני שנדרש לי, והיא תמיד הייתה שם בשבילי, מחכה לי בדיוק במקום הנכון. כך היה תמיד, עד שהוא הגיע, ולקח אותה ממני לנצח.
לגבר אליו קשרתי את חיי יש הרבה מה להציע לי, בזה אין לי בכלל ספק. אבל אותה, את הבליטה, את עצם התענוגות שלי – אין לו. מיששתי, שיניתי תנוחה, לחצתי ומחצתי, ושוב ושוב התאכזבתי למצוא שם רק בטן שטוחה. אחרי תקופה רצופת ניסיונות הגענו יחד למסקנה שהעצם היא עצם העניין, ושבעידן כה נאור ומתקדם אין שום סיבה שנסבול בגלל היעדרה הטבעי. או-אז החלטנו שנמצא לנו עצם מלאכותית ונביאה לאחר כבוד למיטתנו. הרשו לי להציג: ספידי הדולפין.
לא נוגע בנקודה
את ספידי הדולפין מחברים ברצועות דמויות ביריות אל האגן. בהתחלה זה נראה כמו התעסקות מייגעת, אבל ברגע שגילינו את הטיק-טקים הבנו שאין צורך להשתחל אל הרצועות, הן כבר יכרכו את עצמן סביבי. ללבוש את הדולפין גרם לי להרגיש זנותית ומובכת; בהתאמה, לגבר שלי זה לגמרי עשה את זה. אחרי שהתלבשתי הבנתי שדולפין הסיליקון הורוד אמור להתמקם בדיוק במקום הנכון, באזור הנקודה החסרה, ולהשלים עם זנבו המקשקש או עם חוטמו המרטט את פעולתה של הבליטה האיננה שלי.
הדולפין רוטט במספר מקצבים שונים ("פולסים קטנים", "טיפוס איטי", "שוט כפול" ועוד), ביניהם אפשר (וכדאי) להחליף באמצעות השלט הורוד הקטן שבידי. אלא שמהר מאד גיליתי שהוא לא יושב במקום הנכון; נלחצתי אליו מלמטה, נלחצתי אליו מלמעלה, אבל לא ידעתי אושר וסיפוק. הוא כל הזמן היה ליד, פשוטו כמשמעו, וכשניסיתי למשוך אותו לאזור החם, שישחה כמו דג במים במיקום המבוקש, הרצועות דווקא הגבילו אותי ואותו.
לסיכום: עוד לא נואשנו מהדגיגון שלנו, ונמשיך לנסות לפצח אותו, כי הוא בעל פוטנציאל בליטתי רב. הרטטים השונים שלו מדליקים, היכולת לשלוט בו ולשנות מקצב או עוצמה תוך כדי מדליקה גם היא. מה שנותר הוא רק למצוא איך, לעזאזל, שמים אותו במקום הכי מדליק.
גרדרובה נלווית: ההופעה, כאמור, זנותית למדי, כך שניתן להשלים את המראה עם גרבונים וחזייה סקסית, אם את בקטע.
חומר למחשבה: ישנה סכנה שהעיסוק בשלט ובבחירת התענוג תסב את תשומת ליבך ממה שבאמת חשוב: העובדה שאת עושה אהבה עם גבר ולא עם דולפין.
מי עשוי ליהנות מזה? כל אישה שמתקשה לגמור מחדירה וצריכה את הנעימי הזה במקום הנכון.
שורה תחתונה: אביזר חמוד ולוהט שלא מוכיח את עצמו לגמרי, ונשאר "ליד".
מילה מבן הזוג: צפיתי באשתי לובשת ביריות, יורדת על ארבע ונהנית ללא כל מאמץ מצדי. תענוג.
מחיר: 350 שקלים.
להשיג ב: סיסטרס.