"לפני 8 שנים אמרו שיש לי שנה לחיות"

להיות חולה בסרטן נשי זה אומר שמעבר לכאב פיזי, חולשה, תחושה של עצב עמוק, ופחד גדול על המשפחה שלי, כאמא לשני ילדים צעירים. לפני 13.5 שנים אובחנתי עם סרטן צוואר הרחם בשלב 4 מפושט. עברתי פרוטוקולים טיפוליים רבים: הקרנות, כימותרפיה וחוויתי את כל תופעות הלוואי למחלה הקשה, הן ברמה הפיזית והן הנפשית. המחלה הגיעה, טופלה, הלכה, ואז חזרה. זה קרה 3 פעמים.

בפעם השלישית שהסרטן חזר, לפני 8 שנים, הייתי כבר אחרי 149 הקרנות ו-7 סבבי טיפולים כימותרפיים. אמרו לי שהגוף שלי לא יוכל לקבל שוב קרינה ושאני מפושטת בבלוטות הלימפה ואין להם פרוטוקול בשבילי. הלכנו לדעה נוספת והרופא אמר לי מבלי למצמץ, שהכי טוב להתחיל לחיות וליהנות ממה שיש, שזה בערך 12 חודשים. זה היה כמו פטיש 5 קילו על הראש והלב.

מאותו רגע התחיל מחול שדים בין חבריי, מכריי ומשפחתי של "מה ניתן לעשות". אחד המטופלים שלי, דמות ידועה בתחום ביטוחי הבריאות, אמר לי שיש תרופה אימונותרפית בארץ שאינה מיועדת לסרטן שלי, אך יכולה אולי לסייע לי לפחות לפי הספרות בעולם. הפכנו את העולם ורכשתי באופן פרטי את התרופה. עשרות אלפי שקלים בחודש. ככה כמה חודשים. בבדיקת פט-סיטי הבאה המחלה לא התפתחה ונראה שלא התיישבה על שום איבר. מאז הרבה מים זרמו. אני מוגדרת נס רפואי. אף אחת עם סרטן צוואר הרחם לא קיבלה עד אז את התרופה והיום אנחנו כבר מקבלות אותה דרך סל התרופות.

כבר 8 שנים שאני מגיעה בשגרה לקבל מדי כמה שבועות את הטיפול האימונותרפי (טיפול שמלמד את הגוף להתמודד עם המחלה). במקביל, כל חצי שנה אני עוברת בדיקת פט-סיטי שמוודאה שאני בטוב. עם הטיפול החדש אט אט חזרתי לחיים וחיה בתחושה טובה.

באותה תקופה היה עוד עניין שאז לא חשבתי עליו. לא רק שהייתי חולה, הייתי גם מוזנחת. כמי שעוסקת בקוסמטיקה וטיפולי טיפוח, הוראת רופאי להפסיק להשתמש בעצמי בתכשירי טיפוח מכל סוג. זה היה שוק נוסף: העובדה שעור פניי האפיר בגלל ההקרנות שקיבלתי ושערי הלבין בן לילה - ומאישה מטופחת נעשיתי למשהו לא מוכר, כאוב כל כך, ובטח לא יפה. עור פניי היה פריך, שביר, דהוי ומלא בפיגמנטציה פוסט-טראומטית. אלו היו ימים קשים ומורכבים. ימים שחיפשתי אופק, משהו לחלום עליו, משהו שישאיר אותי בחיים. קיבלתי החלטה: "כשהמבול הזה ייגמר עוד תזרח השמש".

הגשמתי משהו שנשבעתי עליו כשהייתי בתוך ה"חור השחור" של המחלה: להשיק מותג קוסמטיקה נטול חומרים תעשייתיים ובעייתיים, אלא אך ורק מחומרים שאינם מזיקים למי שנמצא במצב רגיש כמו למשל - חולות אונקולוגיות, נשים הורמנליות, נשים מניקות וכדומה. כמובן שגם נשים ללא רגישות כלשהי משתמשות בו. יצאתי למסע שבו נברתי, חקרתי, התייעצתי ובדקתי עם מומחים מהם החומרים שלפי המרכיבים כן אפשרי להשתמש בהם מבלי לסכן גם נשים שחולות כמוני. היה לי כל כך חשוב לשמח את אותן נשים שבמקום הכי נמוך בחייהן מרגישות כל כך מוזנחות, מה שמוסיף עוד התמודדות מאוד קשה עבורן. חברתי לאנשי מקצוע מתחום הרוקחות והדרמטולוגיה ויצרנו ליין מוצרי טיפוח קוסמטיים רפואיים ואיכותיים באישור משרד הבריאות. כך בעצם נולד המותג שלי, על שמה של סבתי האהובה, מיליה רובין ז”ל. זוהי קוסמטיקה שדואגת למתמודדות אבל לא רק. עבורי, המוצרים שלי, הם הדרך שלי לפזר אבקת קסם למי שצריכה אותה באותו הרגע.

אני עבדתי בתקופת המחלה הראשונה על המצב הנפשי שלי ועל מצב הרוח שלי. למשל קמתי כל בוקר ב-5 כדי ללכת לים, לקבל כוחות, דאגתי לאכול אוכל מבושל ואיכותי. עשיתי כל מה שאני יכולה כדי להתחזק בגוף וברוח. אני זוכרת גם מקרה שאולי ממחיש את ההקשבה שלנו לעצמנו בחיים בכלל אבל ברגעי התמודדות בפרט. באחת הפעמים, אחרי הפט-סיטי, היה נראה שהמחלה חזרה, ישבתי עצובה בבית והבן שלי שהיה אז בן 14 שאל אותי למה אני עצובה. הראיתי לו את התשובה בנייר של הפט-סיטי, אז הוא שאל? כואב לך? עניתי לו שלא. אז הוא ענה, אז תזרקי את זה, זה רק נייר. והאמת? שזרקתי את זה.

אני לא רוצה להיות מוגדרת רק כחולה. אני מילי, אשת עסקים, קוסמטיקאית, אמא ל- 2, נשואה, ואני נהנית מכל רגע בחיים שלי.