על פי הערכת משרד הביטחון, בשנה הקרובה היקף הבקשות להכרה כנכי צה"ל צפוי לגדול בכ-14,000, יגיע לבסוף לכ-20,000, כאשר יותר משליש יתמודדו עם תגובה נפשית כלשהי. גילם של כמחצית הפצועים הוא מתחת ל-30. לפני השבעה באוקטובר טופלו באגף השיקום 62 אלף נפגעים, ההערכה היא שעד 2030 המספר יעלה ל-100 אלף, שליש מתוכם עם פוסט טראומה.
למחיר "השקט" הזה של המלחמה שותפים באופן ישיר ויום יומי לא מעט אנשים, בחלק גדול מהמקרים, בנות זוג, וככל שהמספרים עולים והמודעות גוברת כך גם ההבנה שצריך להתייחס לאלו שניצבות לצד, המעגל השני שלא סוחב את הטראומה עצמה אבל חווה במישרין את ההשפעות, את התפרצויות הזעם וגילויי התוקפנות, את קשיי התפקוד, את האתגרים הבירוקרטיים ואת הבעיות הכלכליות. שוחחנו עם שלוש נשים, בנות זוג להלומי קרב, ותיקות ומנוסות שמתמודדות כל אחת בדרכה אבל עם מסר אחיד: אל תישארו עם זה לבד. אל תשמרו בבטן.
אחד המקומות שהרים את הכפפה היה החווה של דני במושב סתריה שפתח לפני מספר חודשים סדנה לבנות זוג של הלומי קרב. החווה של דני הוכרה כחוות חוסן של משרד הבטחון ובין היתר מתקיימת במקום קבוצה טיפולית לחיילים וחיילות, נפגעי ונפגעות טראומה ממלחמות ישראל שעוברים מסע טיפולי שכולל רכיבה על סוסים, מעגלי שיח, ליווי של עו"ס, פעילות במרחבים ירוקים וסדנאות. את החווה ייסדו ומנהלים בני הזוג דני סיטרין, יזם ומטפל ועירית אדן נטורופתית ומטפלת. הרעיון לסדנה ייחודית לנשות הלומי הקרב החל מסדנת התזונה שעירית משלבת במסע הטיפולי של הלומי הקרב. "ראיתי שהשינוי התזונתי שהגברים עושים מסייע להם להפחתת עוצמות החרדה", היא מספרת. "הבנתי שכדי שהם יצליחו ללמוד על עקרונות התזונה שמסייעת להם, צריך שיתוף פעולה בבית. חשבתי על בנות הזוג של הגברים. הן לרוב הראשונות שאבחנו שבן הזוג מתמודד עם פוסט טראומה ויש עליהן עומס של החזקת בית וילדים והתמודדות משולבת עם העולם שלהן ועם העולם המאתגר של בן הזוג".
יחד עם העוס"ית והיזמית איה שדות שוויד, בנתה עירית קבוצה שמנתה כ-10 נשים מכל הגילים והסטטוסים ונמשכה כחצי שנה. בימים אלו היא מחפשת גוף שייטול חסות לפתיחת הקבוצה הבאה.
שווייד, מטפלת במוזיקה ופסיכותרפיסטית מבוססת גוף ומיינדפולנס משלבת בסדנה תכנים מגוונים החל מסדנת צלילים וסדנת צבעים ועד מוזיקה, מגע, תזונה, פוקוסינג ועוד ועוד. "הסדנא אפשרה לנשים לשים את עצמן במרכז ולפנות מקום עבור עצמן", אומרת שווייד. "כ"נשים של" הן רגילות להיות בעמדה של סופגות ו"תומכות לחימה", הן אלו שצריכות להתעלות, להחזיק, להכיל ולתחזק את הבית והמשפחה. הקבוצה אפשרה להן להרפות, להתעסק בחוויה שלהן ולתת לה מקום. דרך המפגשים כל אחת מהן התחזקה, התמקדה במה שחשוב לה ומצאה מקום לשתף ולחלוק בתוך קבוצת "שוות" שמבינה לעומק את ההתמודדות והקשיים. הקבוצה נתנה להן מקום להעצמה אישית, וביטוי שהן לא לבד ושעכשיו הן יכולות לדאוג לעצמן".
"לקום ולעשות מעשה"
אחת המשתתפות בסדנה היא איריס, רקדנית וכוראוגרפית, שיצרה מופע בשיתוף בן זוגה, שעוסק באופן שבו זוג מתמודד עם פוסט טראומה. איריס, בת 53, נשואה למתמודד עם פוסט טראומה ואם לשניים. הם הכירו כשעבדו יחד במקלט חירום לילדים בתל אביב לפני יותר מ-20 שנה. כשבנם הראשון נולד לפני 13 שנה, הוא אובחן במקרה עם פוסט טראומה שכוללת סימפטומים של דריכות יתר, נדודי שינה ורגישות לרעשים. רק לפני שנתיים, בעקבות רפורמת נפש אחת (שיצאה לדרך בעקבות המקרה של איציק סעידיאן), הוא אזר אומץ ופנה לבקש הכרה ממשרד הבטחון.
"לחיות עם ולצד מתמודד עם פוסט טראומה", אומרת איריס, "זה להחזיק אי ודאות, כאב גדול, לעיתים חוסר תפקוד ותחושת בדידות בתוך הביחד. צריך יכולת הכלה והחזקה רבה שלא תמיד מתאפשרת בחיי היומיום". על רקע האתגר המשותף עלה אצלם הרצון להנכיח את אתגרי הזוגיות על הבמה. המופע עלה לראשונה באפריל 2024 במסגרת פסטיבל "כלים" בבת ים, ומאז מוצג ברחבי הארץ. הם גם ארגנו כנס שהתמקד בהתמודדות עם טראומה ופוסט טראומה. "עד ה-7 באוקטובר לא כל כך דיברו על זה. ולכן חשבנו הרבה איך אפשר לתת לזה ביטוי בימתי. ב-6 באוקטובר השתתפנו בשיח גלריה של הצלמת שירז גרינבאום שהציגה תערוכה של צילומים של אבא שלה שהתמודד עם פוסט טראומה ממלחמת יום כיפור ושעסקה בהתמודדות של המעגל והדור השני לטראומה. יום למחרת כל הקלפים נטרפו וכולנו נשאבנו לטראומה עצמה. אבל, לאחר תקופה המשכנו לעבוד ואנחנו מופיעים בימים אלו בכל הארץ.
"לחיות עם ולצד מתמודד עם פוסט טראומה זה להחזיק אי ודאות, כאב גדול, לעיתים חוסר תפקוד ותחושת בדידות בתוך הביחד. צריך יכולת הכלה והחזקה רבה שלא תמיד מתאפשרת בחיי היומיום"
"לחווה של דני הגעתי דרך מישהו שהשתתף שם בפעילות וסיפר לי על פיילוט שקורה שם עם נשים של הלומי קרב והציע לי לבוא. הרגשתי שאני צריכה קהילה כזאת, הייתי עם זה די לבד. היו לנו מפגשים מגוונים שנותנים המון מקום לחוויה שלנו. זה היה תהליך אינטימי ומשמעותי, לא היה צריך לדבר יותר מדי את הדברים, בעיקר לחוות את המרחב המשותף שאנחנו יכולות לחלוק ביחד. הסיפור האישי הוא לא רק אישי, הוא לא בודד, יש לו הדהוד רחב של כל הנשים שחוות את זה, כל אחת בדרכה אבל עם חיבור והבנה עמוקה".
מה למדת עם השנים על "איך לחיות עם בן זוג הלום קרב"?
"להתמודד עם מורכבות. מצד אחד לא להישאב ומצד שני כן להכיל ולהיות עם הצד השני. וגם, לקום ולעשות מעשה, לעשות התמרה של הכאב והקושי לפעולות יצירתיות בעולם, לפעולות ששואלות שאלות שמבקשות להפסיק את מעגל האלימות, שמייצרות גם מרחבים של חסד. רק לא להישאר לבד עם הדבר הזה".
"כשמציבים גבולות יש מרחב להתפתחות"
לימור חיים מתתיהו בת 53 מיהוד, נמצאת בזוגיות ארבע שנים עם בן זוג הלום קרב. הם הכירו בתקופת הקורונה, וכבר בפגישה הראשונה הוא סיפר לה על מצבו. הם החליטו לגור בנפרד.
"אני גרושה פלוס 2 והוא גרוש פלוס 2, החלטנו לא לגור ביחד כי בכל מקרה לא רצינו לערבב משפחות, אנחנו ביחד כדי להתמקד בדברים הטובים שיכולים לצאת מהקשר הזה. הכרנו במהלך הסגרים של הקורונה, הפגישה הראשונה הייתה בטיב טעם, השנייה כבר הייתה בבית. בשבילו זה היה מעולה, אחרי שנגמרה הקורונה וסוף סוף היה אפשר לצאת, הוא מבחינתו רצה להמשיך להסתגר ואז התחילה ההתמודדות של לצאת מהבית, להיות עם אנשים, לשבת בבתי קפה. זו דוגמה אחת למאמצי העל שהוא עשה ועדיין עושה. לא הייתי איתו אם לא הייתי רואה שהוא משתדל לחיות למרות ולצד הקשיים".
בן זוגה של לימור, כיום בן 48, חווה את הטראומה במהלך שירות מילואים בחאן יונס. הוא היה במאבק להכרה שבע שנים, וכיום, גם לאחר שקיבל הכרה על 40% אחוזי נכות, היא מציינת שלמרות שמגיע לו מלווה, אין מספיק אנשי מקצוע זמינים ומשרד הבטחון לא מוכן להכיר בה כמלווה או חונכת. "יש כאן בן אדם שתומך, למה הוא לא יכול להיות חונך? מה זה אומר להיות חונך? לעזור לו בטפסים, ללכת לעירייה, לאסוף את הקנביס, אפילו לשטוף כלים, אז למה אני כבת זוג לא יכולה לקבל את ההכרה הזאת?".
"מה זה אומר להיות חונך? לעזור לו בטפסים, ללכת לעירייה, לאסוף את הקנביס, אפילו לשטוף כלים, אז למה אני כבת זוג לא יכולה לקבל את ההכרה הזאת?"
בימים אלו הוא עובד על הרצאה שתתמקד בדרך הארוכה שהוא עבר ועובר ובמקביל הוא מנסה לקדם את החלום הגדול שלו, להקים בית באיטליה להלומי קרב. הוא גם השתתף במפגשים קבועים בחווה של דני. לימור עצמה סיימה לאחרונה תואר שני במכללה למנהל, שם יזמה והקימה יחד עם צוות שכולל גם קצינים בקבע ובמילואים את 'מיציתי', פרויקט אקסלרטור לליווי חולי PTSD בעזרת בינה מלאכותית. המיזם נועד בין השאר, לסייע עם ההתמודדות עם הבירוקרטיה ומיצוי הזכויות. "התחלנו לעבוד על הפרויקט ביולי 2023 וניסו להוריד אותנו מזה כי אין הרבה כאלה וזה לא מעניין אף אחד. התעקשנו ולצערי עכשיו זה כבר הרבה יותר "אטרקטיבי". עד 7 באוקטובר הסתכלו עלינו כמו חייזרים".
מה למדת עם השנים על "איך לחיות עם בן זוג הלום קרב"?
"שני דברים הכי חשובים. קודם כל, טפלי בעצמך. בדיוק כמו שבטיסה מדריכים אותנו קודם כל לשים מסכת חמצן לעצמנו ואחרי זה לילד. אם לא תטפלי קודם בעצמך לא תוכלי להתמודד, לא לחיות לצד ולא לעזור ולמשוך קדימה. ובנוסף, חשוב לדבר ולשים לב לגבולות. מותר לך לשים גבולות גם כשיש מולך בן זוג חולה. כשמציבים גבולות יש מרחב להתפתחות. אני מאוד רגישה לבן הזוג שלי והיום אני לומדת ושנינו לומדים לא להיכנס לסיטואציות קיצוניות עד כמה שאפשר".
"יש שיעור גבוה של גירושין בקבוצות של ה-PTSD"
אורי גרינשטיין, בת 36 מחיפה, נשואה לחיים בן 39, הורים לתינוקת בת 11 חודשים. שניהם נכי צה"ל, הכירו בשנת 2013 במהלך פעילות במועדון הצעירים של נכי צה"ל. "שירתי כלוחמת בהנדסה קרבית עם פציעה מבצעית והשלכות של כאבי פרקים, פריצות דיסק ופגיעה בעמוד השדרה. זה משפיע על הכול, אי אפשר לרוץ הרבה או לשאת משקלים כבדים, טיול אחרי צבא לא עשיתי. לומדים לחיות עם זה".
הוא נפצע בשנת 2006 במהלך פעילות מבצעית בשכם. הפציעה כללה שברים, רסיסים ופוסט-טראומה בעקבות אירוע בו חבר לצוות שלו נהרג. לפני למעלה מעשור הוא ואורי נפגשו. "הוא היה אז בעבודות מזדמנות, פרש מהלימודים, מחפש את עצמו. וידאתי עם חברים משותפים מה מצבו הפיזי, לוודא שהוא מהמתפקדים. אחת ההתניות שלי הייתה 'אל תציע לי נישואין עד שאתה מוצא עבודה מסודרת', דחפתי אותו גם ללימודים והיום הוא כבר עובד יציב 9 שנים". כיום שניהם עובדים, הוא בתפקיד אופרטור/אינטגרטור בחברת NVIDIA והיא בסטארט-אפ בתחום בדיקות איכות של תוכנה, עם דגש על PTSD .
האתגרים כמובן לא מסתיימים גם אחרי שיש עבודה מסודרת. "התחלנו טיפול זוגי מיד אחרי שהתחתנו", היא משתפת. "יש שיעור גבוה של גירושין בקבוצות של ה-PTSD וההתמודדות עם זה משפיעה על כל חלק ביום. יש חוסר רצון ללכת למקומות עמוסים ורועשים, בהתחלה אחרי שהתינוקת נולדה היה לו ממש קשה עם הבכי שלה, ואז הוא גם חזר לטיפול הפסיכולוגי".
הם גרים בחיפה מה שאומר שבשבועות האחרונים הם מתמודדים ישירות עם האזעקות והבומים מדי יום. "השנה האחרונה לא קלה לנו בכלל. בהתחלה היינו חייבים לראות כל הזמן חדשות. בשלב מסוים הוא מחק את כל האפליקציות. אחרי זה גם שלחתי אותו לחו"ל להתאווררות. מזל שיש לשנינו את הטיפול הפסיכולוגי, צריך לפרוק את זה איפשהו. ואני רואה שהוא בסטרס, הרבה יותר עצבים וחוסר סבלנות וקושי להירדם. מה שגם עוזר לו עכשיו זה לעזור לנפגעים חדשים. הקצינת מבחנים מפגישה ביניהם, בינו לאלו שנפצעים עכשיו".
מה למדת עם השנים על "איך לחיות עם בן זוג הלום קרב"?
"תמיד חשוב להיתמך. לא לפחד לבקש עזרה. לא לשמור בבטן. אני גם אומרת לו לא להתבייש, לשתף. ברגע ששומרים בבטן מתחילות הבעיות".