"במעגל החברות התחיל שיח על הניסיון להביא ילדים. ראיתי שרבות מהן לא מצליחות להיכנס להיריון וזה מאוד הלחיץ אותי, הייתי אז רק בת 27 ועדיין אמרתי לבעלי יפתח שצריך להתחיל כי אולי גם לי יהיו בעיות. נכנסתי להיריון מאוד מהר והלידה עברה בקלות. בסוף כולן הצליחו להיכנס להיריון אבל בפערים של כמה שנים ואחרי טיפולים מרובים, והמחשבות על כך ליוו אותי במשך כל חופשת הלידה שלי", מספרת רוני שוע (37) מכפר חסידים, אמא לשני ילדים, נעמה, בת 11.5, ועינב, בן 6.5.
אחרי ההיריון הראשון רוני הבינה שהיא מאוד אוהבת להיות בהיריון, אך ידעה כי היא לא מעוניינת לגדל כרגע תינוק נוסף, ואז החלו לבצבץ מחשבות על פונדקאות. "הרגשתי שאני צריכה ורוצה להעניק ולעזור להורים שלא מצליחים להיכנס להיריון, והתחלתי לברר על הנושא, לקרוא כל מיני כתבות, על התהליך בארץ ובחו"ל. ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות וניסיתי לחשוב איך להכין את המשפחה שלי".
כשיפתח נחשף לרעיון, הוא מיד הטיל וטו. "הוא חשש לבריאותי, לזוגיות שלנו. ידע שאני כל הזמן עם הילדה הקטנה שלנו. היינו בעסק עצמאי חדש עם הרבה חלומות וצורך להיות פעילים, אז הוא מאוד פחד מזה. בהתחלה נכנעתי לו אבל המשכתי להתעניין ולהבהיר לו שזה החלום שלי, להגשים חלום למשפחה אחרת שלא מצליחה להיכנס להיריון, שככה אני מממשת את מי שאני בתור אישה". לבסוף השתכנע והשניים החליטו שכדאי לחזק את הזוגיות ולהיות מלווים על ידי יועצת זוגית לצד תהליך הפונדקאות. "מעולם לא היו לנו בעיות בזוגיות, אבל הטיפול הזה עשה לנו ממש טוב. עד היום".
רוני החלה את התהליך, ולא סיפרה לאף אחד, לא להוריה, לא לחבריה ולא לבתה, רק היא ויפתח ידעו וזוג ההורים שחיכה לילד. "במשך שנתיים עברתי שמונה ניסיונות של החזרת עוברים עם טיפול הורמונלי מינימלי, לצערי, זה לא צלח. הייתי פונדקאית של בני זוג שמאוד רצו ילדים מהגנים שלהם, האמא הייתה בת 45 פלוס, העוברים לא היו רבים ולא מוצלחים. עוד שאיבה ועוד החזרה. לא הייתה לי ביקורת. אני פה עבורם ועושה כל מה שאני יכולה כדי שזה יצליח. אמרו להם שזה קצת מאוחר והם לקחו את הסיכון. בינתיים נגמרו הניסיונות והתהליך הסתיים ללא עובר. אבל יפתח ואני היינו עם הראש קדימה".
זה לא השפיע עלייך?
"יש את הפן הטכני שאת יודעת שעשית הכול. לקחתי את הכדורים, עשיתי בדיקות דם, מילאתי את המשימות שהרופא אמר לי. האם סומכת עליי שאעשה את התהליך על הצד הטוב ביותר, ואני מרגישה שלמה כי ככה עשיתי. לא יכולה לומר שלא היו לי מחשבות שאולי אצלי הבעיה, ואין ספק שזה הלך איתי. נכנסתי להיריון חודש אחרי סוף התהליך של הפונדקאות כך שהסיבה לא הייתה אצלי, זה חיזק אותי ואת יפתח, על אף חוסר ההצלחה, גם האם והרופא לא האשימו ולא נתנו תחושה שלא סיפקתי את מה שהייתי צריכה".
אחרי שבנה נולד, רוני ידעה שלמרות ההתנסות הראשונה שלא צלחה, היא עדיין לא מתכוונת לוותר על החלום. "נתתי לעצמי זמן לחיות את ההורות לשני ילדים וכשהיה בן שלוש התחלנו תהליך נוסף. באתי חכמה יותר, ידעתי מה לבקש – אם העוברים לא צעירים, ההורים צריכים להסכים לתרומת ביצית, כדי לא לעבור את אותו מסע ולהגיע הפעם ללידה".
"זו הלידה הכי מרגשת שהייתה לי"
בפעם השנייה רוני כאמור הייתה אימא לשני ילדים שכבר הבינו את המשמעות של היריון. אם בסיבוב הראשון התהליך כולו נשמר בדיסקרטיות, הפעם רוני בחרה לספר לכולם, עוד בטרם נכנסה להיריון, כולל לילדיה. "הקראתי לבן שלי במשך תשעה חודשים ספר על פונדקאות שכתבה אישה שעברה את התהליך. הוא הסביר לכולם מה יש לאמא בבטן ולמי הוא שייך. הוא ידע שאני אחזור הביתה ללא תינוק. זה היה תהליך בריא ונכון. הילדה הגדולה פחדה מה יגידו, אבל הסברנו ושיתפנו, היום היא מבקשת שאבוא לבית ספר כדי לספר לילדים".
התהליך השני עבר בהצלחה, והפעם רוני הגיעה ללידה. "זו לידת החלומות. אחרי הלידה יש לך הרבה מאוד זמן לישון, להבריא נפשית. התינוק עובר להורים שלו שבריאים בגופם ויש להם את כל הזמן והכוח לתת לו את מה שהוא צריך. אני ישנתי יומיים רצופים, שחררתי בכי של רגשות ועוצמה, אחרי הלידה. היו הורמונים שנותבו למקומות טובים. פינקו אותי ולא הייתי צריכה לחתל או לעבור לילות ללא שינה, בחרתי שהאמא תהיה לצידי, וזו הלידה הכי מרגשת שהייתה לי. כי עם כל האהבה לילדים שלי, הכול עבר בקלות, פה יש לי מקום של 100 אחוז זמן לרגשות, לפני הלידה בתוך הלידה ואחריה. וכשהתינוק מגיע לזרועותיה של האמא, את מסתכלת ויודעת שאת עשית את זה, מימשת את המהות האמיתית של להיות אישה, לא רק לתת ילדים למשפחה הפרטית שלך אלא להעניק לאחרים. אמן שיום יבוא וזה כבר לא ייראה כזה מוזר".
לא קשה לוותר על עובר שגדל בתוכך במשך תשעה חודשים?
"את מחזירה אותו להורים שלו, הוא היה אצלי אבל לא היה שלי, ההורים יצרו אותו בתנאי מעבדה ונתנו לי שאשמור עליו ברחם שלי, וזו זכות להיות אישה שיכולה לתת את הרחם שלה. החזרתי את העובר שלהם ששמרתי עליו במשך תשעה חודשים, לא נתתי להם אותו. נתתי לו חום ואהבה ועשיתי מה שהאמא ביקשה שאני אעשה, כשבעט נגעתי בו ואמרתי לו: 'עוד מעט אתה יוצא לאמא ואבא'. ההורים מדמיינים תינוק עוד תשעה חודשים ומתכוננים אליו ואת מדמיינת לידה. כל התהליך הזה מרגע החתימה בוועדה הוא תהליך שונה לשני הצדדים. אני לקראת הלידה הייתי עם חצי רגל בחוץ לטיסה המשפחתית שלנו שתכננתי מבעוד מועד והם דאגו לחיתולים".
"לא באתי בשביל הכסף"
הליך פונדקאות בארץ עולה 220 אלף שקל, שמתוכם הפונדקאית מקבלת 170 אלף שקל, 90 אחוז מהסכום בעת הלידה. במדינות אחרות עלות הליך פונדקאות נעה בין 160 אלף שקל בגיאורגיה ועד 600 אלף שקל בארה"ב. "בסיבוב הראשון לדוגמה, קיבלתי ממש מעט כסף במשך השנתיים הללו על הבדיקות שערכתי ועל החזרת עוברים. לא באתי בשביל הכסף, אבל הוא נכון ומוצדק למטרה שלשמה נועד".
לא מעט נשים וגברים מתנגדים להליכי פונדקאות, יש שיראו בהם תעשייה של סחר באיברים, בייחוד כאשר ההליך מתבצע במדינות כמו גיאורגיה, קולומביה, אוקראינה, שם עשוי להתקיים ניצול של נשים מוחלשות. "המצב בארץ שונה מאוד ואני מאמינה בפונדקאות בארץ. ההורים רוצים שהפונדקאית תהיה לידם ולעבור את התהליך ביחד, אבל רובם יוצאים החוצה כי קשה למצוא פונדקאיות בארץ, ולא רוצים לחכות הרבה זמן אלא לבצע תהליך מהיר ופשוט בחו"ל, שהוא לא תמיד זול אבל מהיר יותר, ואת זה צריך לתקן".
את יכולה להבין את מי שמתקומם נגד הנושא וטוען שזה "רחם להשכרה"?
"ההפך הוא הנכון, הגוף שלי נשאר שלם, הרחם עובר תהליך אבל בסופו של דבר נשאר שלם ומתמלא באנדורפינים שבריאים לנו, והנפש מתרוממת לתודעה חדשה. באיזו סיטואציה את יכולה להעניק מתנה כזו משמעותית? לאישה יש את היכולת הזו ואם היא רוצה זו המהות של אישה בעולם. נוסף לכך, במדינת ישראל הוועדה לנשיאת עוברים שמאשרת את הפונדקאית בודקת לעומק את כל הרבדים, המשפטי, הרגשי והפיזי. ללא אישור של כל שלושת הגורמים עד הבנה אם היא עושה את זה נטו בשביל כסף, היא לא תאושר, כך שהמצב בארץ נמצא שנות אור מהמצב בחו"ל, לכן אני מעודדת פונדקאות בארץ, כי אלה לא הנשים המוחלשות שצריכות להביא כסף הביתה כמו בגיאורגיה או הודו, ובטוחה שבמדינות אלו הסיפורים לא טובים ושם המדינות צריכות לעשות בדק בית. במדינת ישראל החוק מסודר ואני מעריכה ומוקירה את זה. אחת הסיבות שאישרו בארץ פונדקאות לחד מיניים היא כי התהליך בארץ יורד לרזולוציות גבוהות, ויש לי סל רחב ללכת איתו לפסיכולוגים ולקבל טיפול לי ולבעלי ולילדיי. יש חוזה מטעם המדינה שאותו מייצגים שני הצדדים בליווי עורך דין. יש דברים שלא ניתן לשנות, ויש כאלה שניתן להוסיף. הפונדקאית מקבלת 170 אלף שקל בסיס ויש תוספות ביגוד, נסיעות. בארץ הוחלט שהסכום לא יהיה גבוה מדי כדי שנשים לא יבחרו את זה בגלל הכסף".
מאז הלידה עברו שנה וחצי, רוני מספרת שהיא לא נמצאת בקשר קרוב מדי עם המשפחה שנשאה את בנם ברחמה. "בימים הראשונים אני והאמא היינו בקשר, היום אנחנו מעט מאוד, כמובן שזה היה בתיאום ציפיות, מברכות רק מזל טוב וחג שמח וזה מצוין".
איך אפשר להגיד תודה לאישה זרה שבזכותה נולד לך ילד?
"אני מחבקת ואומרת שהנוכחות והדאגה שלה גם שקצת קשה לי הן התודה, וחוץ מזה לא אומרים תודה עד שאין תינוק. היא מודה לי ואני מודה לה על ההזדמנות הזו כי גם אני הגשמתי חלום ויצאתי מחוזקת. אלה תודות שונות. חיים לצד זה, לא צריך לשמוע את זה הרבה פעמים, אני יודעת שהיא מודה לי".
תעשי את זה שוב?
"לא. הייתה לי לרגע מחשבה כזו, היו סיפורים שנגעו בי וחשבתי על זה אבל החלטנו שלא, אני רוצה לשמור על עצמי גם מפאת גילי. אני לא רוצה עוד ילדים. עשיתי את התהליכים בזמן מתאים לי ונכון עבורי. היום אני במקום אחר ואני שלמה עם זה, אבל הלוואי שעוד נשים ירצו לעבור את התהליך המשמעותי הזה".
מי את חושבת שיכולה להתאים להיות פונדקאית?
"היא צריכה להתבשל עם זה, לישון על זה חודשים ארוכים, להרגיש שהיא באמת רוצה ומחויבת לתהליך, ושהיא פנויה רגשית לתת לאישה אחרת".