יוסף אלזידאנה תושב רהט, ושלושה מילדיו חימאזה, בילאל ועיישה, בשנות העשרים לחייהם, הגיעו בשבת האחרונה לעבוד בתחזוקת הרפת שבקיבוץ חולית, לפני שעשרות אנשי חמאס פשטו על היישוב הקטן בעוטף. מאז נעלמו עקבותיהם. משפחתם בטוחה שהם נחטפו לעזה.
על פי בני משפחתו של אל זידאנה, הוא תחזק את הרפת של הקיבוץ ביחד עם הפועלים התאילנד. באותה שבת, הוא הביא את ילדיו כדי שיסייעו לו.
"משבת בבוקר לא שמעו כלום מיוסף והילדים שלו. הם נחטפו לעזה", סיפר פואד בן משפחה של הנחטפים, "עברנו על המון סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות ומצאנו באחד מהם תמונה של שניים מבני המשפחה כשהמחבלים מצמידים להם ולעובדים התאילנדים רובים לראש. אנחנו מודאגים אין לנו שום אות חיים מהם. אנחנו מתפללים ומקווים שהם בחיים. אנחנו חסרי אונים. אף גורם ממשלתי לא בקשר איתנו. אף אחד לא מדבר איתנו".
"על פי כל מה שאנחנו יודעים חטפו אותם לעזה. מה קרה ומה עלה בגורלם? אין לנו מושג. אנחנו הופכים את כל הרשתות החברתיות כדי לחפש כל פיסת מידע עליהם", הוסיף האח עלי.
בני המשפחה הגיעו למוקד המטפל בשבויים, חטופים ונעדרים, ומסרו דגימות DNA, ומאז הקימו חמ"ל משפחתי בניסיון לאסוף מידע על גורל יקיריהם. "כמו כל המשפחות החטופים, הנעדרים, והשבויים אנחנו חיים בחוסר וודאות. מחפשים קצה חוט. נקווה לטוב", ציין פואד.
"המזל שלנו שהם היו בלי נשק"
היה גם נס גדול. סאלם אלזידאנה, בן דודו של יוסף, שנסע גם הוא לעבוד בשבת בחליבות בקיבוץ חולית יחד עם ארבעה ילדיו הקטנים ניצל מחטיפה. כמה דקות אחרי שהגיע למקום, הגיעו אנשי חמאס. ילדיו של סאלם החלו לבכות, ואנשי חמאס אמרו לכולם להיכנס לאחד המשרדים ולהישאר שם.
לדבריו, כעבור זמן קצר הגיעו לקיבוץ חוליית מחבלים לא חמושה שבאה לבזוז את הרכוש של התושבים והם איתרו אותו ואת ילדיו מסתתרים במשרד.
"המזל שלנו שהם היו בלי נשק", סיפר סאלם לבני דודיו עלי ופואד. "אחד הילדים הקטנים שלי בכה. המחבלים לקחו לי 500 שקל מהכיס, את הארנק ואת המפתחות של הג'יפ ועזבו את המקום. חיכו עד הלילה בתוך המשרד הנטוש עד שחיילים שהגיעו לקיבוץ חילצו אותנו לקיבוץ גבולות ומשם בני משפחה הסיעו אותנו הביתה".